|
|
Page:12
כי אם לא נגן על המולדת תבוא כליה על כולנו . כך הפכה ההקרבה לערך עליון , וכך נוצר המיתוס של הצבר הגיבור שהוא התשובה המוחצת ל '' צאן המובל לטבח . " בימי השואה ובימי הזיכרון עמדנו המומים נוכח גורל העם היהודי . הבנים רצו להיות צנחנים וטייסים , והבנות סגדו למנטרה "הטובים לטייס והטובות לטייסים . " מי שלא היה לה חבר קרבי חשה בושה . כאשר פרצה מלחמה ב , 1973 צבאו אלפי ישראלים שלמדו בחו " ל על שדות התעופה - מין פעולה אוטומטית מוטבעת בתוך צופן . האהבה למולדת הייתה חזקה יותר מהדאגה לעצמי . רבים מהם נהרגו ורבים נעשו נכים קשים לכל חייהם . חלומות של הגשמה עצמית בחו " ל נגוזו מול הצורך להציל את המדינה . הבושה שבקבלת סטיגמה של משתמט הייתה אז בלתי נסבלת . המנטרות הבאות מהמרחב החברתי מחלחלות באופן בלתי מודע לתוך חיי הפרט , והן אלה המכוונות את מעשיו ואת ערכו בעיני עצמו . כאשר יש איום על הערך העצמי אנשים מוכנים להקריב הכול כדי להיות ראויים בעיני החברה . מנטרות בעלות עוצמה המחלחלות במשך שנים לתוך המרחב החברתי , יוצרות הסוואה והסחה מפני דברים כואבים אשר קשה לעמוד מולם . הערכים שעליהם גדלו בני דורי אינם מתיישבים עם היותנו עם כובש . לכן זמן רב הייתה הכחשה של המציאות והמשיכה ההיאחזות במנטרות של גבורה והקרבה ושל מלחמת אין ברירה . הנרקיסיזם החברתי תרבותי מבוסס על אהבת הדומים לך והחושבים כמוך . ככל שהאידיאולוגיה חזקה יותר כך גדלה הנטייה להיות חלק מחברה ערכית וצודקת . העמדה הנרקיסיסטית החברתית מבוססת על ההנחה שהשונה ממני הוא נחות , רע , מסוכן . ככל שמתחזק הנרקיסיזם החברתי כך מתחזקת גם שנאת האחר עד הפיכתו לזר ולאויב . כאשר הנרקיסיזם החברתי חזק ומלכד הוא עומד מעל הנרקיסיזם האישי ודוחף להקרבה . אצל בני דורי נחלש והתפורר הנרקיסיזם החברתי לטובת הנרקיסיזם האישי . קשה לי להאמין שבני דורי היו צובאים היום על שדות התעופה כדי להציל את המדינה . מערכות הערכים עברו טלטלה . האינתיפאדות הכניסו לתודעה את עלבונו וכאבו של העם השכן . הדור שלי הוא דור טראומטי , שבע מלחמות ואובדנים . בני דורי רוצים שקט , ביטחון לדור הצעיר , רווחה כלכלית , הגשמה מקצועית וחיים טובים . רצח רבין הוא אירוע טראומטי שפורר את השמאל הישראלי . אנשים נאחזו בחיים האישיים , התייאשו ממעורבות חברתית ואף מאסו בה . אובדן האמונה וההתעוררות לתוך מציאות שלא הגשימה את הערכים שעליהם גדלנו הם היוצרים התפוררות והתכנסות אל תוך התא המשפחתי ואל תוך קבוצת חברים מצומצמת . זו חברה פוסט טראומטית שבחרה בהצטמצמות ובנסיגה מהמרחב החברתי . המתנחלים הם דוגמה לחברה שאמונתה וערכיה חזקים . אצל המתנחלים האידיאולוגיה חזקה ומלכדת . בחברה זו הנרקיסיזם החברתי חזק יותר מהנרקיסיזם האישי , הנכונות להקרבה היא גדולה . החברה חדורה בערכים יציבים היוצרים מכנה משותף חזק . המתנחלים רוצים לחיות בקהילות משלהם , לחיות באמונתם . כאשר האמונה מלכדת היא גם מוציאה החוצה את האחר , את השונה . המתנחלים מרגישים שהם מושיעים את המדינה , ויש בהם הסבורים שהמדינה בגדה בהם . מבחינתם , המדינה שאותה שירתו כל חייהם התנכרה להם . יש בהם שאף הכריזו שלא ירצו יותר לשרת ביחידות קרביות בצבא . זהו למעשה אי תרבותי , אי שאינו רוצה להתמזג בחברה הכללית ולהיות חלק ממנה . בסיטואציה שנוצרה הם אכן עוברים טראומה קשה , שסימניה נרשמים בלי ספק כחבלות ובפגיעות בחיי הדור הצעיר . בקרב בני דורי , בעיקר אלה הנוטים אל השמאל , אין הכרה בטראומות החברתיות שעברנו . יש ניסיון לשמור על סוג של פסיאודו מעורבות חברתית . גדי טאוב , ( 1997 ) בספר "המרד השפוף , " מתאר את הדור שלו כקורבן לדיקטטורה של הפוזה . וכך הוא כותב : "שכבה שלמה , הרואה את עצמה כאינטליגנטית , כמתוחכמת , פיתחה לעצמה נוסחת הישרדות . הנוסחה היא בעיקר נוסחת עמדה פוליטית 'נכונה . ' כמעט
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|