|
|
Page:13
פוקין וחסידיו בבלט הקיסרי של סנט פטרסבורג מהווה נקודת פתיחה טבעית לספר הרואה בבלט רוס אב רוחני לבלט המודרני . את המהפכה שיזם פוקין המשיכו לקדם יורשיו בקבוצה של דיאגילב . עם ניז'ינסקי , חצה הבלט את סף המודרניזם , עם מאסין , הוא כרת ברית עם הפוטוריזם , עם ניז'ינסקה , הוא קלט לקרבו את השיטה המופשטת של הקונסטרוקטיביזם , עם בלנשין , הוא חבר לאידיאליזם נאו קלאסי . תחת כל אחד מהכוריאוגרפים האלה , עוצב מחדש הרפרטואר , והשתנתה תפיסת המודרניות . אבל כולם פעלו בתגובה לאותם תכתיבים שהנחו את פוקין - שהבלט ישגיח בעולם שסביבו ויבטא חזון סובייקטיבי . שאר הפרקים בחלק הפותח של הספר בוחנים את עבודתם של הכוריאוגרפים האלה מנקודת המבט הכפולה הזאת וחוקרים בכל אחד מהמקרים את מקורות עבודתם ואת האידיאולגיה המנחה אותה . סיפור הישרדותה הכלכלית של הקבוצה מאלף כסיפור המהפכה האמנותית שהיא חוללה . בלט רוס היה מיזם בימתי עצום , קרקס נודד של רקדנים , מוזיקאים , מלחינים , מעצבים , ציירי תפאורה , פסנתרני חזרות , יצרני פיאות ואנשי פרסום . הקבוצה , שתמיד קשה היה לכלכלה , איימה לקרוס כמה פעמים במהלך עשרים שנות קיומה . בניגוד לתיאטראות הקיסריים , שהתקיימו בתמיכת הממשלה , היתה הקבוצה יציר השוק החופשי וכבר מימיה הראשונים נאלצה לשנורר כספים . דיאגילב לווה כסף מכל מקור אפשרי , הוא התמקח ונאבק להשיג עסקאות טובות עם מפיקים ומכר נכסים כשלא נותרה לו כל ברירה אחרת . החלטותיו לא היו לרוב אלא פתרונות זמניים - פשרות עם הנסיבות שאפשרו לקבוצה לשרוד , אבל גם שינו קלות את אופיה . בלט רוס החליף מגוון מלבושים בעשרים שנות קיומו . אמנם המחול היה מקור פרנסתו העיקרי , אבל הוא גם הציג כמעט עשרים מופעי אופרה . בלונדון הופיעה הקבוצה על במות מיוזיק הול , במונטה קרלו , כאורחת של בית האופרה המקומי . לעתים לא היתה
|
|