|
|
Page:12
הציונית היא לרומם את מעלתו של העם היהודי עד שיעמוד במדרגה אתת עם לאומים אחרים , בריאים ואיתנים ברוחם ובגופם . במובנים רבים השתקפה בתפישה זו של הציונות משאת נפשה הישנה של האמנציפציה , שביקשה לראות ביהודים שותפים פעילים בתרבות המערב . החלום הזה , שהצית את דמיונם של המשכילים היהודים מסוף המאה השמונה עשרה ועד תחילת המאה העשרים , עלה על שרטון המציאות האנטישמית הקשה באירופה וברוסיה , וספג מכה אנושה עם חורבן התפוצה האירופית בשואה ; ואולם , את גלגולו ניתן לזהות גם בכיסופים למצוא בלאומיות המודרנית את הממד החסר של הקיום היהודי , היסוד שיש בכוחו לתקן את האנומליה של החיים בגלות . רוח זו שורה על הדברים שכתב , למשל , יהודה לייב פינסקר בחיבורו אוטראםנסיפציה : "האידיאות הגדולות של המאה הי " ח והי " ט הטביעו את חותמן גם על עמנו . אנחנו חשים את עצמנו לא רק כיהודים , אנו חשים את עצמנו כבני אדם . בתור בני אדם רוצים אנו גם לחיות ולהיות אומה ככל האומות " ... הציונות ה " נורמליזטורית , " שבה דגלו בהתלהבות אותם המשכילים שהתפכחו מאשליות האמנציפציה האירופית , העמידה את המפעל הלאומי על מסד של ערגה לאוניברסליות . בעיני רוחם ראו חסידיה את תכליתה העליונה של הציונות בצירופו של העם היהודי למשפחת העמים המתקדמים והמודרניים , או , במילים אחרות , למועדון היוקרתי של האנושות הנאורה , ה " נורמלית . " אין להתפלא , לפיכך , על רתיעתם של כמה מן המצדדים בחזון הזה מאותם יסודות של המסורת היהודית שהקימו לדעתם מחיצה בין עם ישראל לשאר האומות . יוסף חיים ברנר , אולי הסופר החשוב ביותר של דור העלייה השנייה , נתן ביטוי לסלידה זו בכתבו : אני , בהנאה חריפה ותאוותנית , הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה " אתה בחרתנו" בכל צורה שהיא . עוד היום הייתי עושה זאת : מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזויפים עד לבלי השאיר זכר . כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהדותית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר , והמליצות הלאומיות המזויפות לא תועלנה כלום . ( ברנר , כל כתבי , א , עמ' ( 326
|
|