|
|
Page:9
טענתנו היא כי קיימות זהות והתנהגות המתחילות מסבל אישי ועוברות טרנספורמציה למשאלות של כוח והשפעה . במאמר זה אנו מציעים אבחון של הסינדרום הקורבני ולמידה של השלכותיו על חיינו במובנים הבין אישיים , הארגוניים והחברתיים . תיאור מקרה קצר אורית ( שם בדוי , ( בת שלושים וחמש , עבדה עד לאחרונה כעורכת-דין במשרד משגשג . בשנים האחרונות היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת בת גילה . במסגרת הטיפול היא מרבה לעסוק ביחסיה עם בני זוג מתחלפים וביחסי העבודה המתוחים והבלתי מספקים שהיא נתונה בהם . היא נבדלה מעורכי-דין אחרים בכך שיחסיה עם אלי , "הבוס " ( עורך-דין ותיק ובעל המשרד , ( היו מתוחים . למרות כשרונותיה , שהתבטאו בהברקות משפטיות מדי פעם , היא הייתה בלתי מרוצה . חלק מן האנרגיה הרבה שלה הוקדשה לתלונות שהושמעו במטבחון - תלונות שכללו גם פרשנויות על אפליות על פי מגדר במשרד , על דרישות גבוהות מדי ועל תגמול מועט מדי . תלונותיה הגיעו לאוזניו של אלי , והוא הזמין אותה לשיחה . הוא היה נעים כדרכו , שמע , הסביר , והבטיח העלאת שכר צמודה לתפוקה . הכול נרגע לשבוע , עד שאורית שכחה להגיע למשרד לפגישה עם לקוחות בתיק שהייתה ממונה עליו . אלי לא היה מרוצה מן האירוע ומהצורך להסביר , להתנצל ולהצטדק . אורית ממש כעסה על חוסר ההתחשבות שלו , שהרי אירועים מעין אלה קורים מדי פעם לכל אחד . היא חשה מופלית בהשוואה לעורכי הדין האחרים . בטיפול היא זכתה לאמפתיה רבה על מצוקתה ; אלא שלקראת סיום הפגישה הוסיפה המטפלת הערה בעניין התועלת העשויה לצמוח לאורית מהשתדלות נוספת מצדה לאחר השיחה הטובה עם הבוס . אורית ראתה בהערה זו משום מחיקה של כל התועלת שהפיקה מהפגישה עד אז . נראה היה לה כי הערות על מיקום שליטה פנימי מצדה אינן במקומן עתה , כאשר היא כה מותקפת ובודדה . היא העירה למטפלת כי ייתכן שבשל גילה הצעיר אין היא האדם המתאים לטפל בה , ושאין בה האסרטיביות המתאימה כדי להבין את החשיבות של עמידה על זכויותיה במשרד . המטפלת חשה כי דבריה של אורית עלולים להיות נכונים . ביטחונה העצמי נפגע , והיא מיהרה להביא את ההתרחשות להדרכה . בעקבות פגישת ההדרכה הייתה המטפלת שלמה יותר עם עצמה - הן באשר למרכיב האמפתיה שבטיפול והן במה שנוגע להערתה בסוף הפגישה . בפגישה שלאחר מכן סיפרה אורית כי גם חברותיה העירו לה הערות דומות , והיא נראתה מקבלת יותר את הצורך להסתגל לדרישות המשרד . ביחסים בינה לבין הבוס הסתמנה רגיעה , ואורית שבה לעסוק בשגרת עבודתה . במשרד הייתה עבודה רבה , מלווה במועדי סיום דוחקים . היא חשה עול של אחריות על כתפיה , מלווה בכבדות הולכת וגוברת . הכבדות פגה באחת לאחר שאורית שכחה להודיע לבוס על פנייה דחופה מלקוח כבד ; עד שהתבררו העובדות פנה הלקוח למשרד אחר . הנזק הכספי היה ברור ומכאיב . אלי הסתגר בחדרו עד הערב ; בערב קרא לאורית ופיטר אותה . בטיפול לא נראה היה שאירועים אלה מחוללים את התובנה רצויה . אורית הייתה פגועה וזועמת . גם על הבוס , גם על חברותיה למשרד שלא תמכו בה , וגם על המטפלת . היא חשה צודקת , וראתה את עצמה קורבן של אפליה . האמפתיה למצוקתה בטיפול נראתה לה מועטה מדי ומאוחרת מדי . נסתייע בתיאור מקרה קצר זה כדי להמשיג את המאפיינים העיקריים של הקורבניות .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|