|
|
Page:9
אלתוסר ( 2003 ) טען כי האידיאולוגיה היא עניין מדומיין , חלום טהור , ריק וסתמי , המייצר מציאות א היסטורית , שיש לו פונקציה עבור היחידים תוך שהוא גורם להם "לפעול בעצמם " בכיוון נתון , בלי שנחוץ לכך פיקוח ישיר . התקופה הנוכחית מאופיינת הן על ידי געגוע או כמיהה עזה למציאות עתידית - שלכאורה יכולה להיות מספקת - והן על ידי ניסיון לפיכחון יתר , המותיר יסודות של ספק ואי ודאות . בנסיבות אלה עולה כוחה של האוטופיה בפרוגרמה עתידית , כהצעה של חלופה שיש בה חד משמעות ושגלומה בה תקווה . האוטופיה היא דימוי של הקהילה האנושית בעתיד במצב של יציבות מיטבית , הפותר לכאורה סתירות ועיוותים שמהם אנו מוטרדים כעת . זוהי הצעה של חלופה השוזרת אמונה בסיכוי - "יש למה לצפות . " זוהי אמנם תמונת עתיד , אך היא נוכחת ופועלת על האנשים בהווה . אוטופיה מייצגת שאיפה להרמוניה , ויש בה הבטחה של מצב אידיאלי הכרוך במילוי מה שמתאווים אליו . בהתאם , היא גם מתפקדת כאמת בלעדית וחובקת כול , ואינה סובלנית לאתגורה ( גראב , . ( 2001 כפי שהבהיר קארל מנהיים , ( Mannheim , 1936 ) אוטופיות מנוסחות במצבים אינטנסיביים של ערעור על מוסכמות ומשבר , והן נקשרות באידיאולוגיות טוטאליות . קהילות אוטופיות חתרו לאפשרות של הגשמה יזומה של הרמוניה דווקא במצב שנחווה כעמוס בקונפליקטים . האוטופיות הפנטזמטיות הן מחשבות טוטאליות הקמות כנגד עוולה , פגם וקושי , וכנגד זאת הן מגלמות את האפשרות של חלופה כוללת . בקצה שלהן הן מייצגות תקוות שווא , המתעלמת מהמגבלות האנושיות ומהיות הקונפליקט טבוע בתוכנו ומסביבנו . נוכח הסתירות המתגלות קורסת כל אוטופיה בדרך לביצוע , ומוסברת אי היכולת להגשמתה המספקת . האוטופיה היא צרופה וטהורה , ולכן גם בלתי אפשרית למעשה . ואכן , ארגונים שונים מערבים במשנתם לא פעם בין חזון לאוטופיה , בין חלום לבין משאלת לב , בין תמונת עתיד לבין פעולה בהווה . כל אוטופיה ניצבת . "כנגד" היא מעצבת את היפוכה וקמה מולו . נחוץ לה הדבר שהיא מתקוממת כנגדו , ויחסיה עמו מורכבים : יש בהם שייכות ודחייה כאחת . זהו הלוך נפש המערב חרדה ותשוקה שבדרך כלל אינן מודעות . כל אוטופיה פנטזמטית זקוקה לאובייקט מציאותי כביכול , שאותו תדחה ותנסה להיבדל ממנו , תוך אחיזה בחלופה המבטיחה . זו דרכה - גם לכונן אחרות וגם לדחות אותה . האחר הופך להיות "שעיר , "לעזאזל או בגדר אובייקט מאיים שיש עניין להיפטר ממנו . כך האדירו ועוותו הנאצים את דמות היהודי , כפי שמעיר סלבוי זיז ' ק , ( 1995 ) וכך גם חתרו לכונן סדר עולמי שבו לא יהיה עוד בנמצא מי שמזוהה כחריג וכיוצא דופן . כך אנו מוצאים בקהילות שונות דיבור על אחדות שמתקומם כנגד כל גילוי של פילוג ומחלוקת , וכן ניכרת לאורך הדורות הכמיהה לעתיד טוב יותר , שיהיה בו שוויון מלא , ללא עוני , ללא פשע . העוצמה של אידיאולוגיה קשורה באופן שבו היא מצרפת ערכים , אמונות והכוונה לפעולה במקשה אחת . מכאן הנטייה לאחוז בה שלא על פי בחני הצלחה או כישלון , ומכאן גם הפיתוי להציגה כמה שלכאורה ניתן להגשמה מלאה . בימים אלה אנו נמצאים בתקופה המאופיינת הן על ידי געגוע או כמיהה עזה למציאות חלופית שלכאורה יכולה להיות מספקת , והן על ידי פרגמטיזם השוקד על פיכחון יתר הכובל את עצמו באופן מופרז אל מה שקורה ממילא . כפי שהעיר רולאן בארת , ( 1980 ) מגבלתה של התבוננות מרוסנת מדי במציאות , שדווקא היא מייצרת אשליה מושלמת . האתגר הוא ביכולת לשלב פרגמטיזם באמונה , בלי שהכמיהה לטוב העתידי והמושלם הופכת להצדקה המשחררת ממעשה של שינוי בהווה .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|