|
|
Page:13
להתמודד עם כך שמרבית המורים הם מבוגרים שהוכשרו לתפקידם 20–15 שנים קודם לכן , ואילו הידע והמיומנויות הנחוצים לתלמידיהם השתנו מאז באופן דרמטי . בישראל נשמעים לעתים קולות שמזהירים מפני ' הזדקנות' של מורות ומורים במערכת ( ולפיכך דורשים להקל את האפשרות לפטר מורים ' שחוקים , ( ' וקולות שמזהירים מפני מחסור חמור במורות ומורים ( ולפיכך דורשים להשקיע משאבים כדי לפתות מועמדים נוספים ללימודי הוראה . ( פרט לאלו שגורה בישראל האמונה כי קהילת המורות והמורים אינה ' איכותית' מספיק ; השכר הנמוך בענף משליך על המעמד החברתי הנמוך של העוסקים בתחום ועל האטרקטיביות של המקצוע . למעשה , גובה ההכנסה שמקנה פרופסיה מסוימת אינו קובע באופן בלבדי את מעמדה בחברה , אולם הוא בהחלט עשוי להיות גורם משמעותי בבחירתו של אדם להתמסר לה . ארגון החינוך , המדע והתרבות של האו"ם ( אונסק"ו ) עורך בדיקות סטטיסטיות של מקצוע ההוראה ; הוא בוחן את כמות המורים בעולם , את הפרופיל שלהם , את הכשרתם , את תנאי העסקתם ואת המידה שבה מדינתם משקיעה בהם . ממצאי בדיקות אלו מצביעים על קשר מובהק בין תנאי העסקתם של מורים לבין איכות החינוך ומעמדו בסדר העדיפויות הציבורי . ( Siniscalco , 2002 ) בהקשר זה נמצא כי במדדים כגון הכנסה או היוקרה שבעיסוקן , מדורגות המורות במקום נמוך יותר מבעלי מקצועות אקדמיים אחרים ( אדי , ; 1992 קראוס , . ( 1981 כמו כן , נמצא כי מעמדם הסוציו אקונומי של הפונים ללימודי הוראה נמוך יותר מזה של סטודנטים הלומדים בתחומים המבוקשים באוניברסיטאות ( ז'ק והורוביץ , ; 1985 כפיר , פייגין ואדלר , . ( 1996 מעמדו החברתי של המורה השתנה ללא היכר בשלושת העשורים האחרונים . בעבר ייצג ענף ההוראה את המודרנה ואת יכולת ההתקדמות הפוזיטיביסטית של התלמידים . מבחינה סמלית נחשבו המורים לחוד החנית של תהליכי החברות של המדינה . כל אלו נעלמו לא מפני שצמחו חלופות טובות יותר , אלא משום שחלה שחיקה בתפקיד החינוך הממלכתי כמחברת ראשי . השפעת תכניות טלוויזיה על ילדים או השפעתם של ידוענים עליהם נתפסת כרבה יותר מהשפעתה של מערכת החינוך הממוסדת . ( Giroux , 1995 , pp . 23–24 ) לעומת מהלכים אלו יש הפועלים כדי להפוך את החינוך לפרופסיה — לא רק כפעולת שיווק שנועדה לסייע ' למשוך' אנשי הוראה נוספים למקצוע , אלא ככלי שעשוי לגונן על המורים מפני תהליכי זילות המקצוע שתוארו לעיל . לכאורה , הכרה רשמית בהוראה כפרופסיה צפויה להגן על ציבור המורות והמורים מפני פריצת שוק ההוראה לכניסתם של שחקנים זולים או אטרקטיביים יותר , מפני התביעות להישגים , לסטנדרטים , למצוינות , לשילוב , להכלה ולדמוקרטיזציה , ומפני דרישות ההורים והקהילה . ציבור המורות והמורים מצפה כי הפרופסיה תשמש לא רק כמגן אלא אף כחרב : נקודה ארכימדית שבאמצעותה יוכלו המורות והמורים לתבוע תנאי עבודה , יחס חדש והכרה ציבורית . במאמר זה אבקש לבחון את התחזקות התביעה להכיר בתחום ההוראה כפרופסיה בשיח הציבורי בישראל . השאלה המרכזית שאותה אני מעוניין להציג אינה כיצד להפוך את ההוראה לפרופסיה , או מהם המנגנונים והפרוצדורות אשר מקנים מעמד שכזה או חוסמים אותו , אלא מהי משמעות התביעה להפוך את ההוראה לפרופסיה . לשם כך אנסה להציג את המאבק להכרה פרופסיונלית בהקשרו ההיסטורי והחברתי ולהראות עד כמה מורכב ומסוכסך הוא השיח שמתכונן סביבו .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|