|
|
Page:13
הרבה מאוד עדויות לכך שהן אינן מסוגלות" . ( Menzies , 1960 , p . 45 ) החרדה עמדה ביסוד כלל ההתרחשויות בבית החולים . בניתוח שהתבסס בעיקרו על גישתם של קליין וממשיכיה , המשיכה מנזיס והסבירה מה היו מקורות החרדה שממנה סבלו האחיות . החרדות היו מובנות בעבודת בית החולים . הן נבעו מן הפנטזיות או ' רכבו' עליהן , חלקן מודעות וחלקן בלתי מודעות : חרדות מהדרדרות בבריאות וממוות ; דחפים ארוטיים ודחפים ליבידינליים אחרים ; מגע עם הגוף , לרבות עם חלקים אינטימיים ; שאט הנפש נוכח המחלה ותופעותיה ; חרדות בעניין הצלחתן של האחיות בתפקיד ; היחסים המדרגיים בתוך בית הספר ובית החולים , ועוד . בניתוח שלה הדגישה מנזיס את קיומן של החרדות הללו בעיקר אצל האחיות ; אך היא התייחסה גם לכך שבמידה לא קטנה התקיימה השלכה ( projection ) של החרדות על האחיות מצד כל מי שנמצא בסביבת בית החולים : המטופלים ובני משפחותיהם והאחיות הבכירות בבית החולים . מנגנוני ההגנה מפני החרדה : להלן אציין כמה מנגנונים שפירטה מנזיס ; היא ציינה כי לא מדובר בקטגוריזציה ' נקייה' - קיימת חפיפה לא מבוטלת בין המנגנונים , ולכן קשה להעריך במדויק את עוצמתו של כל אחד מהם בנפרד . פיצול בקשר אחות-מטופל : עיקר חרדתן של האחיות נבעה מן הקשר עם המטופל . כדי להקל על כך , פוצל מגען של האחיות עם המטופלים בין אחיות רבות ובין סוגי תפקידים שונים , כך שהקשר של כל אחות עם המטופל היה חלקי בלבד : המפגש לא היה עם אדם שלם או עם גורל , אלא עם סדרה של אובייקטים שאינם קשורים זה לזה . הקשרים החלקיים הללו הפחיתו את החרדה באופן משמעותי . דפרסונליזציה קטגוריזציה שלילת חשיבות היחיד : הפיכת החולה , יצור אנושי בעל גורל ומהות עצמאיים , לקטגוריה - למשל לא לקרוא למטופל בשמו , אלא בצורה השוללת את ייחודיותו כאדם , כמו ' דלקת הריאות ממיטה חמש עשרה . ' האחיות לא הרשו לעצמן , אלא בקושי רב , לבטא העדפה לסוג מסוים של מטופלים או דחייה מסוג אחר ( כגון : נשים לעומת גברים , או חולים הלוקים בסוגים שונים של מחלות . ( " את לא יכולה להימנע מזה , " הן אמרו , אך מתוך רגשות אשמה . ( Menzies , 1960 ) עולם האחיות והחולים התנהג לפי קטגוריות ברורות - תפקיד האחות הוא לטפל ותפקיד החולים הוא להיות מטופלים - והתעלם מאחיות הזקוקות אף הן לטיפול , לתשומת לב , להקשבה . יתר על כן , הדרך שבה טופלו החולים הייתה אחידה , בלי להתחשב בצורכיהם השונים : כל המטופלים התרחצו בבוקר באותה שעה ; המיטות סודרו באותה דרך וכיוצא באלה . מדיהן של האחיות ביטאו את האחידות ואת שלילת הייחודיות והאינדיווידואליות של האחיות . הסימנים הקלים בלבושן של האחיות , שהבחינו בין הדרגות השונות , לימדו גם הם על חשיבה במונחים של קטגוריה חברתית ולא של יחיד . ריחוק והתכחשות לרגשות : " לאחות טובה לא אכפת לעבור ממחלקה למחלקה" Menzies , ) . ( 1960 לעתים קרובות , במיוחד אצל אחיות בתהליך הלימוד , התרחשו מעברים רבים ופתאומיים בין תפקיד לתפקיד ובין מחלקה למחלקה . התפרצויות רגשיות גרמו ללחץ בקרב האחיות המתלמדות , וגם , במידה מסוימת , בקרב האחיות המוסמכות . ציפו מן האחיות לשמור על איפוק ולא להפגין רגשות . הדבר ניכר במיוחד בכל הנוגע בטעויות : אחות מתלמדת סיפרה למנזיס כי שגתה בטיפול בכך שהקדימה את מותו של מטופל טרמינלי . היא ' זכתה' להטפות מוסר מלא פחות מאשר ארבע אחיות ; אף לא אחת מהן חשבה שתפקידה לעזור לאחות המתלמדת במצוקתה ובעיבוד רגשי האשמה שחוותה ממילא עקב טעותה . האחיות המתלמדות התלוננו על חוסר הרגישות הזה מצד מוריהן ומצד האחיות המוסמכות . מנגד ,
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|