|
|
Page:11
יש כאן קושי : בהנחה שה'לא נאמר' תורם תרומה ניכרת להבנתנו את תפיסת העולם של המרואיין , באיזו שפה נציג את ה'לא נאמר ? ' מלבד זאת , איך ניתן ללא נאמר משמעות סמנטית ובה בעת נשמור על אמינות ותקפות ? רוג'רס ועמיתותיה מתמודדות עם השאלות האלה ביצירתיות ומציעות מודל לקריאה פואטית של שפות ה'לא נאמר . ' המודל מתבסס על פערים , על שלילות ועל ערפולים בריאיון . עבודתה של רוג'רס מובאת כאן בהרחבה יחסית כי היא מסמנת כיוון פרשני יצירתי ועשיר יותר להתבוננות בסיפורי חיים , של יחיד או בדיאלוג . הניסיון המרכזי הנעשה באמצעות שימוש בעדשה השנייה הוא הניסיון להבחין בין השיח - הטקסט ובין מה שנאמר ' בין השורות' או במילים אחרות : מה שנאמר בסב טקסט . הבחנה זו מאפשרת ראייה של האופנים שבהם הרמה הסמויה שוללת או מחזקת את הרמה הגלויה , ולהפך . עבודתה של רוג'רס , שמטבעה מתמקדת ברמות הסמויות והנשלטות פחות בפי הדובר , מתקשרת לסוגיה פרשנית חשובה שמעוררת מחלוקות רבות בין חוקרי שיח וסיפור , והיא סוגיית העמדה הפרשנית שהמאזין בוחר בה . האם זו עמדה של אמון בטקסט או עמדה של חשדנות וספקנות כלפי הטקסט המוצהר ? קצרה כאן היריעה מלהרחיב בסוגיה זו , אך היא רלוונטית גם לבחינת דיאלוגים . העדשה השלישית עדשה זו היא ההתבוננות בדיאלוג בתוך הקשריו , אלו המובנים מאליהם ואלו הסמויים יותר . חוקרים איכותניים רבים ) Kenyon and Randall , 1997 ; Gergen , 1991 ( רואים חשיבות רבה בהקשר שבתוכו הסיפור או הדיאלוג מתפתחים . בעת האחרונה , הוצע Zilber , Tuval-Mashiach ( ) and Lieblich , In press מודל לניתוח הקשר ( קונטקסט ) בשלוש רמות : הרמה המיידית של האינטראקציה האינטר סובייקטיבית הדיאלוגית ; הרמה החברתית-קולקטיבית הרחבה יותר ; הרמה התרבותית הסמויה יותר הכוללת את מערכות המשמעות התרבותיות או את המטא נרטיביים שמעניקים משמעות לסיפור החיים . אף על פי שהמודעות של תיאורטיקנים וחוקרים לחשיבות של הבנת ההקשר בחקר הנרטיב והשיח היא רבה , הוצעו במחקר האיכותני הצעות מעשיות מעטות לניתוח שעניינו ההקשר . מעבר לאמירות כלליות ש'צריך לשים לב' להקשר של הסיפור או להקשרו של הדיאלוג , חסרות הנחיות ברורות להבנת ההקשר . למרות החיבור הבלתי נמנע בין הסיפור להקשר שבו הוא מסופר , במחקר הנרטיבי יש נטייה להתמקד בטקסט ( מודלים של תוכן , ניתוח צורה ) ולהזניח את ההקשר ( הקונטקסט . ( כאשר יש דיון בהקשר , נוטים להציגו כקבוע , מובן מאליו , ברור ומספיק אף שההקשר הוא דינאמי , מעוגן מבחינה חברתית ופוליטית ומתפתח כל הזמן . לפיכך , מודל אפשרי של ניתוח הקשר , חייב להיות גמיש ולאפשר הכרה בנזילות של הגדרת הטקסט והקונטקסט . בתהליך סיפור החיים , המספר יכול להבדיל ולהבחין בין טקסט לקונטקסט . הוא ממקם את סיפור חייו בהקשר מסוים שהוא בוחר במודע או שלא במודע . לפעולת המיקום הזאת יש סימנים מדויקים והיא מכונה קונטקסטואליזציה . ) contextualization ( הסוגיה המעסיקה מפרשים היא כיצד לזהות את ההקשר ומהו המסר המועבר באמצעותו . חשוב לבחון מה נחשב להקשר רלוונטי בעיני המספר , כיצד ההקשר מופעל ומהן ההשלכות של ההקשר הנבחר על האינטרפטציה . בהקשר
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|