|
|
Page:14
אפיון זה של הצגה ושל שיח על עבודה ארגונית מעורר סקרנות : האם הפירוש , כפי שהוא מוצג לפני הקורא , הוצג כך גם לפני הנועץ ? אם כן , מה הייתה ההשפעה של השיתוף בפירוש : האם הנועץ תפס את הפירוש כבעל משמעות ? או שמא נחווה כמנותק מצרכיו ? האם הנועץ היה יכול לעשות בפירוש שימוש פורה בעבודתו , ואם כן , כיצד נעשתה עבודת ' תרגום' הפירוש לפרקטיקה הארגונית – האם הניח היועץ כי תרגום זה הוא שלב או מהלך שהנועץ אמור לעבור בגפו ? האם היועץ היה שותף פעיל במהלך זה , ואם כן , כיצד הוסיף להנחות שלב זה בייעוץ , ואילו דילמות נוספות התעוררו במהלכו ? אפשר לשער כי בתהליך שתואר לעיל , שבו מוצעות תובנות פסיכודינמיות , הפירוש יכול להותיר רושם עז , והנרטיב שהיועץ מציע הוא סיפור שלם ואסתטי . לעומת זאת , במחויבות למלאכת התרגום הפרקטי , כלומר במאמץ לנסח השתמעויות פרקטיות לתובנות , יש סיכון שייחשפו בתוך הפירוש סדקים ומהמורות . כאשר ישנן המלצות מעשיות המנוסחות מתוך התובנות , אפשר לחזור ולבחון אם התובנות תרמו לחשיבה הארגונית , ואם אכן סייעו ליצירת שינוי ארגוני של ממש , כלומר אם הפירושים היו מדויקים וממצים או שמא יש צורך בחשיבה מחודשת . ייעוץ אישי באוריינטציה פונקציונאלית בתחום הייעוץ הארגוני יש מגוון תפיסות שמקורן בסוציולוגיה או בפסיכולוגיה החברתית , המחויבות לתוצאות – גישות פונקציונאליות סטרוקטורליות , כפי שמזהה פורד . ) Ford , 1999 ( לדוגמה הפרקטיקה המתפתחת של ה'אימון' . ) coaching ( בהכללה נוכל לסכם כי ביסוד תפיסות האימון השכיחות עומדת הנחת עבודה משותפת : תהליך הייעוץ רתום במלואו להצגת תוצרים . היעדים נקבעים מראש , ותהליך האימון מתנהל סביב בחינת אופני עבודה ודרכים אלטרנטיביות המותאמות לנועץ , לשם השגת יעדים אלו . תפיסות אלו מושתתות על מחויבות מוקדמת של היועץ למטרות הארגון , כפי שמציגים אותן הנועץ או הארגון או מי מטעמו , אלא אם הנועץ מגיע לייעוץ באופן פרטי . ואולם גם בייעוץ פרטי הגדרת מטרות התהליך מראש ומחויבות מלאה להן הן רכיב בעל משמעות בתהליך . תיאוריות האימון מדגישות את הנורמטיביות של הנועץ ; את העיסוק בעתיד ( לעומת חשיבות של אסוציאציות מהעבר במסגרת ייעוצית פסיכואנליטית ;( את המרכזיות של בניית תכניות פעולה להשגת היעדים ; את חשיבות ההסתגלות של הפרט לדרישות הארגון ; ואת האפקטיביות כמדד להצלחת הייעוץ ( כפי שמלמד הקוד האתי של – ICF האיגוד הבינלאומי של גישת ה , coaching וכן גם אצל כ"ץ , ; 2005 בלנצ'רד והומאן , . ( 2006 תיאוריות האימון אינן תרות אחר הלא ידוע , להפך – המתאמן מנותב למסקנה מתבקשת באמצעות סדרת שאלות . כמו כן , יש שאיפה לחשוף יכולות או משאבים קיימים , ולבחון במהלך תהליך הייעוץ כיצד אפשר לרתום אותם לשיפור הישגיו של הנועץ . גישות האימון מתעניינות בסובייקטיביות רק אם התבוננות זו יכולה לסייע להגדיר את מטרותיו של הפרט , את ערכיו , את צרכיו ואת כלי החשיבה , הניתוח והתכנון העומדים לרשותו . באשר לסוגיית המרכזיות של היחסים בין היועץ לנועץ , גישת האימון השכיחה , לפחות בהצהרתה , אינה מעודדת יחסי תלות ביועץ אלא מושתתת על תפיסת הנועץ כלקוח בעל מסוגלות . מכל מקום , אין בגישה זו עולם מושגי המלמד על התעניינות מיוחדת ביחסים המתהווים , ובוודאי שלא בהתמקדות על החלק הלא מודע או הנסתר שבהם .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|