|
|
Page:13
המעשה , שכן מהלכו ישתלשל מאליו בעקבות עיבוד מלא ומדויק יותר של הייצוגים הפנימיים של המציאות האישית והארגונית . יתר על כן , עיסוק במעשה עלול לפגוע ברוח המתבוננת ובמקורות האנרגיה הפנימיים של הלך רוח זה . ברנשטיין ניסח את הרעיון תוך הבעת דעתו הביקורתית על עמדה זו , כך : " הצורך לשמור על הפורום ( ההידיינות של אנשי המקצוע ב'אפק ( ' כמטריצה שבה האנרגיה נשארת בתוך המעגל הפנימי של המערכת ומזינה אותה בחיי דמיון ורוח עשירים , ומשם כבר כל אחד יכול – בזמן הנכון ובמקום הנכון – לפעול בדרכו שלו , ליצור , לעשות בעולם במציאות" ( ברנשטיין , . ( 2007 למשל , במקרה של ת' עמדה פסיכואנליטית מסורתית תגרוס כי עבודת הייעוץ החשובה היא בחשיפת החרדות של העובדים ובדיבור על מקור הנטייה של ת' לייחס משמעויות שליליות לתגובותיהם . כלומר , ההישג של הייעוץ הוא בהכרה של ת' שבמקום לראות מלכתחילה את פגיעותם של העובדים , היא מיהרה לייחס לתגובותיהם הנמנעות פירושים שליליים – פירושים שייתכן שנובעים מתוך החרדה שלה עצמה לעמוד בציפיות הממונים עליה . לרוב במקום זה מסתיימת ההתערבות הפסיכואנליטית . יש הנחה סמויה כי הנועץ , לצורך העניין , 'ת בהיותה בעלת ניסיון בתחום מקצועי–עסקי אשר ליועץ עצמו אין בו ניסיון עשיר משלו , תוכל להסיק את המסקנות המעשיות הנכונות . ואולם , בפועל נועצים רבים חווים שעמדת ייעוץ זו מותירה אותם לבדם במהלך אשר בעיניהם אינו טריוויאלי כלל . דוגמה לייעוץ שבו התעוררה תחושת תסכול מעין זו מתוארת להלן : , 'ד מנהלת בראשית דרכה הניהולית , נתונה בתהליך ייעוץ זה כשנה בהקשר לקשיים בהשגת שיתוף פעולה מצד העובדים שבתחום אחריותה . את הקשר עם היועץ היא מתארת כנעים ביותר , ואת היועץ כרואה ללבה ומגויס להתפתחותה בתפקיד הניהול . לדבריה , הייעוץ הוא תהליך פורה ביותר של השגת תובנות חשובות הנוגעות למוטיבציות ולנקודות הפגיעות שלה כמנהלת , ותובנות יקרות ערך על הדינמיקה בין העובדים . עם זאת , ד' טוענת כי כאשר היא פונה ליועץ בשאלה : " אם כן , מה עליי לעשות " ? תשובתו היא לרוב : " את מתמצאת טוב ממני בעבודתך , ובוודאי כבר תדעי כיצד תובנות חדשות אלו יוכלו להנחות אותך במהלך היום יום המקצועי . " אף שיש בתשובתו היגיון פנימי , חווייתה של ד' היא של מהלך קטוע . תהליך הייעוץ , מוצלח ככל שיהיה , אשר אינו מחויב לתרגום הפרקטי – במישור העקרוני או במישור של פרטי היישום של התובנות – נתפס פעמים רבות אצל הנועצים כחלקי . בהמשך אנסה לטעון כי מהלך כזה עלול להיות חלקי גם ברמת ההמשגה . בהקשר להימנעות ממחויבות לתרגום הפרקטי מעניין להיווכח במגמה העולה מתוך סקירה של מאמרים פסיכודינמיים שעניינם עבודה עם ארגונים ( למשל , בירן , ; 2001 האלטון , . ( 2003 ניכרת מגמה של תיאור דילמות ארגוניות , ולאחר מכן ניתוחן , תוך החלה של מושגים פסיכואנליטיים מתיאוריות קליניות על הפרט או על הקבוצות . כלומר , מושגים שבמקורם התיאורטי נוסחו לצורך הבנת דינמיקה אינטרפסיכית של הפרט – הכחשה , פיצול , השלכה , הזדהות השלכתית ועוד מקושרים אל ארגונים , תוך ניסיון להרחיב את התבוננות היועץ והנועץ במהלכים מערכתיים . נראה כי מאמרים אלו מסתיימים לא אחת בניתוח הדינמיקה שהוצגה , וחוסכים מהקורא את הפירוט של תרגום ההבנות לפרקטיקה הארגונית .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|