|
|
Page:4
בשליש האחרון של המאה הי '' ט - או לאהוב את מהותו הפיימונטית . במקרה האחרון , הוא יתמוך בליגה הצפונית ויראה עצמו כמי שקרוב לווינאים יותר מאשר לנפוליטנים . איש ברצלונה או איש סן סבסטיאן עשוי לראות עצמו כמי ששייך לקבוצת הזהות הקטלונית או הבסקית , ולחלופין "להיות " ספרדי , צרפתי או אירופי . העדפותיו תלויות בנסיבות עיצובה של השקפת עולמו : מי שעוצב בעולם שבטי , ברוח שבטו , ייטה לדבוק באהבת השבט , ומי שעוצב בעולם נטול גבולות , שבו מיליארד אנשים הרוהטים באנגלית וקציצות מקדונלדס מזונם , עשוי להרחיב את גבולות זהותו . מגן מתיימר לקבוע מהו תחום ההזדהות ה '' נכון" והליכה במסלול מחשבתו תביא אותנו לידי מסקנה , שככל שקטן הוא מרחב ההזדהות , כך האהבה " נכונה " יותר . נשוא ההזדהות ה " נכון " הוא העם , ובשום אופן לא המעמד החברתי , קבוצת העמיתים למקצוע , כלל האנושות , או חברי קבוצת ה"צ ' אט" האינטרנטית . אבל אם "קטן הוא נכון , " מדוע העם הוא חלקיק ההזדהות היסודי ולא עדת המוצא , העיר , השכונה או המשפחה ? הישראלים הצעירים שפגש בנמל התעופה של לוס אנג ' לס , חסידיו של סוואמי כלשהו , הם בעיניו שוטים , מפני שנשוא אהבתם הוא הבריאה כולה . הוא אבחן אל נכון , כי גם את התורה החדשה שבה הם מחזיקים אין הם מבינים , אבל החמיץ אבחנה יותר חשובה : הם לא התאהבו בבודהיזם וולגארי , אלא בתפקיד שנטלו על עצמם , בתחושת השליחות , באווירה השוררת בין בני הכת , במדיהם הכתומים ובשחרור מישראליותם . הם התאהבו באובייקט ההולם את צורכיהם הרגשיים בשלב זה של חייהם . אפשר "לגאול" אותם ( הבינותי שמגן מתמחה בכך ) ולהביאם בחזרה "הביתה , " אל "האהבה הנכונה , " אבל מדוע לעשות זאת ? התשובה היחידה היא , שאנחנו זקוקים לכל אחד שיכול לחזק את הקבוצה שלנו , אבל כדי להשיב כך , אין צורך בתיאוריות חמודות , אך מופרכות , על אודות "אהבה . " ירון לונדון תל אביב לעורכים , לאחרונה נתקלתי במסתו הכתובה יפה של זאב מגן , "דמיין : על ג ' ון לנון ואהבה , " שאותה מצאתי על שולחנו של חבר . לקחתי את הגיליון הביתה , קראתי את המסה והמחשבות החלו לבעור . המחבר נטל חוט מחשבה , קו לוגי ורגשי שהתפתל בתוכי , וניסח אותו ברהיטות על גבי נייר . אני מודה לו . זוהי חגיגה אינטלקטואלית , וגם תחושת הקלה , כשמאבק רגשי ושכלי מתורגם לבהירות הגיונית ולשונית . עם זאת , מטרת כתיבתי איננה להלל את המחבר על חיבורו הראוי לשבח , אלא דווקא לקרוא תער על כמה מיסודותיה של פירמידת ההיגיון שהקים , עמודי תווך בארכיטקטורה המדויקת שלו שבלעדיהם יקרוס המבנה הסימטרי שלו תחתיו . לדעתי , ניתן לחלק את "האדם" באופן גס לשני חלקים : התודעה הפנימית , האישית , הנבדלת , מצד אחד , ויחסי הגומלין של האני עם סביבתו , מצד שני .
|
|