|
|
Page:5
האינדיבידואליסטית , של המערב . " אל מול סגנונו ה " מסורתי " של עגנון מעמיד ענברי את סגנונו של יוסף חיים ברנר , הכותב " ביד רותחת , עצבנית , קצרת רוח , אחוזת תזזית ... כנגד הלשון רווית המורשת [ של עגנון ] - ברנר ממלמל בלשון מרוסקת , עקורה , תוהה בוהה . " בקביעתו זו בעניין הדיכוטומיה ענברי מתעלם התעלמות בוטה מן העובדות ההיסטוריות בנוגע לקשריו של ברנר עם עגנון . ברנר היה המורה הרוחני של הסופר הצעיר ותמך בו . ברנר היה הדמות התרבותית הנערצת על בני העלייה השנייה , ועגנון כתב מתוך דיאלוג עם הקו הספרותי שיצר . ברנר היה ממגיני היישוב היהודי ביפו והוא אף נרצח בה . מות קדושים זה הכניס אותו לפנתיאון הזהות הלאומית היהודית . אבל כל זה אינו מוזכר במאמר . ברנר , לא עגנון , הוא לדעת ענברי הסופר הישראלי שהרבו ביותר לחקותו . והיות שהסופרים הישראלים בני זמננו מאכזבים את ענברי , גם הם משתתפים ב '' תהליך ההתנתקות מן הפואטיקה העברית . " את האשם יש לתלות במסורת של ברנר ובניכור הנובע ממנה . עגנון עצמו היה מתנגד בתוקף לדיכוטומיה עגנון ברנר . עגנון חי חמישים שנים אחרי מות ברנר ומעולם לא ביטא אלא הערכה לסופר המבוגר ממנו והמהפכני ממנו . דיכוטומיה זו היא הביטוי המודרני של הדיכוטומיה הקדומה שהציג המחבר , שהוזכרה לעיל : הדיכוטומיה בין "התוכן הלאומי " של הסיפור המקראי ל '' השקפת העולם האנתרופוצנטרית , האינדיבידואליסטית " של היוונים וחברות קדומות אחרות . ענברי צודק בדאגתו לספרות , לזהות העברית וליצירה של מסורת ספרותית עברית נמרצת ותקיפה . גם התמקדותו בזיקה בין הספרות העברית לתרבויות המקיפות אותה נכונה . אבל הוא טועה טעות חמורה כשהוא יוצר סדרה ארוכה של דיכוטומיות והכללות מדומות , המסייעות כביכול להבחין בין הספרות העברית לספרויות אחרות . עדותו של ש"י עגנון , המופת של ענברי , מחזקת את טענותינו . בנאום שנשא בירושלים ב 1962 דיבר עגנון על ההשפעות הספרותיות עליו ועל אהבתו למסורת הסיפור העולמית . הוא מנה לפני מאזיניו כמה מן הסופרים האהובים עליו . הראשון שבהם היה הומרוס . שלום גולדמן המחלקה לספרות עברית לווי ל' פאטון המחלקה לדתות הודיות קדומות אוניברסיטת אמורי אטלנטה , ג'ורג ' יה לעורכים , במרכז מאמרו של אסף ענברי " לקראת ספרות עברית " עומדת הגדרה חדשה למונח "ספרות עברית " - הגדרה מלאכותית ודמגוגית באופייה . ההגדרה המקובלת היא כמובן לשונית ; " ספרות עברית " היא ספרות שנכתבה בשפה העברית , בין אם נכתבה בידי יהודים ובין אם לאו , ויהיו תכניה אשר יהיו . הספרות היהודית בלדינו , ביידיש , באנגלית , בערבית , בצרפתית וכן הלאה מכונה "ספרויות היהודים" או "ספרות עם ישראל , " והספרות הדתית נקראת " ספרות תורנית . "
|
|