|
|
Page:4
הספרות העברית מילאה תפקיד מרכזי בתהליך זה של בחינה עצמית וחתירה לאתר ולברר את מוקדי הזהות החדשה ואת תכניה . יוצריה הבולטים קיבלו עליהם עוד בשנות השישים והשבעים של המאה 19–ה את השליחות לתת ביטוי לחוויה הלאומית הקיבוצית , ולהוביל את הוויכוח הציבורי באופן המורכב והאינטנסיבי ביותר . מדובר באישים כמו פרץ סמולנסקין , שלום יעקב אברמוביץ , משה ליב ליליינבלום ויהודה ליב גורדון , שהשמיעו את קולם גם בזירה הפובליציסטית וגם באמצעות המסרים שהובלעו ביצירות שירה וסיפורת מפרי עטם , אולם התייצבותם של סופרים אלה וממשיכיהם בלבה של זירת הוויכוח התעצמה לאחר הזעזוע שפקד את יהודי מזרח אירופה בתחילת שנות השמונים . ככל שנקלטה משמעותם של הפוגרומים בדרום רוסיה ושל האירועים שבאו בעקבותיהם , ובעיקר האצת ההגירה של ההמונים מערבה והולדתה של תנועת חיבת ציון , כן ניסתה הספרות העברית להתמודד עם האתגר שהיה כרוך בהגדרתה מחדש של הזהות היהודית המודרנית במצב ההיסטורי החדש . אחד הביטויים המוחשיים לכך היה ייסודן של בימות עיתונאיות וספרותיות חדשות ככלי קיבול וכצינור הפצה של השיח החדש , וגם כעדות לממדיו המתרחבים ולצרכיו של קהל הקוראים המעוניין בשיח זה . לעומת כתבי העת המשכיליים , בעלי התפוצה המצומצמת והתהודה המוגבלת , נועדו הבימות החדשות לשרת קהל קוראים גדול פי כמה , בן כמה וכמה רבבות . רגע המעבר מן החלל האינטימי של ספרות ההשכלה וקוראיה אל הזירה הרחבה יותר של הספרות העברית ושל העיתונות העברית בעידן הלאומיות הסתמן באמצע שנות השמונים של המאה . 19–ה שני הירחונים המשכיליים הבולטים השחר , בעריכת פרץ סמולנסקין , והבוקר אור , בעריכת אברהם בר גוטלובר , נסגרו זה אחר זה 1885–ב וב . 1886– לעומת זאת נוסד 1884–ב השנתון הספרותי רב–המידות האסיף , בעריכתו של נחום סוקולוב , שעורכו כינה אותו בשם ' ספר הלאום . ' תפוצתו הרחבה בכמה אלפי עותקים מדי שנה , לרוב הפתעתו של עורכו , העידה על הצורך הממשי שמילא בקרב קוראים רבים . עדות דרמטית עוד יותר על הולדתו של קהל קוראים נרחב לספרות העברית היא ייסודם של שלושה עיתונים עבריים יומיים ברוסיה כמעט בעת ובעונה אחת בשנת : 1886 היום הפטרבורגי , שנברא יש מאין , ואחריו המליץ ( פטרבורג ) והצפירה ( ורשה ) הוותיקים , שהשתנו משבועונים ליומונים . בימות חדשות אלה שימשו אכסניה לדיון אקטואלי מתמשך במצב הלאום ובעתידו , והוא נישא במידה רבה על כתפיהם של סופרי הזמן . המשורר העברי המרכזי באותה התקופה היה יהודה ליב גורדון , ותהילתו כמשורר סייעה לביצור מעמדו כאחד ממנהיגי הציבור היהודי ברוסיה . בשלהי שנות השבעים של המאה . 8 ראו : מנוחה גלבוע , ' האסיף , ' לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה–עשרה והתשע–עשרה , ירושלים תשנ"ב , עמ' . 303-302 . 9 לתיאור מקיף של מעמדו הציבורי ועמדותיו של גורדון בשנות השמונים ראו : Michael Stanislawski , For Whom Do I Toil ? Judah Leib Gordon and the Crisis of Russian , Jewry , New York and Oxaord 1988 בעיקר בפרקים 9 עד . 12
|
|