|
|
Page:13
הנסיעות להבהיר , על יסוד צירוף זה , את iniTrr' של העם , להכיר את מעלותיו וסגולותיו , לתפוס את חולשותיו ומגרעותיו , 'לשים לב' לדרך בו הלד 'למען דעת בשלמי הרעה הזאת' . נסיון דורות זה כבר משתקף ברורות בסיפורי האבות . השם 'ישראל' על הסברו — 'כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל' — 1 יש בו כבר משום סיכום של דרך היסטורית , ובו התמזגו כבר ל'הכרה היסטורית' אחת גם חששותיו של אברהם לדיבורים של 'אני העשרתי את אברם' , גם גסותם ואכזריותם של אבימלך והפלשתים ביחס ליצחק — 'לך מעמנו , כי עצמת ממנו מאד' י — גם דאגתו של יעקב — 'ואנו מתי מספר ונאספו עלי והכונו ונשמדתי אני וביתי' "י — ואף קנאותם המשכנעת והמוצדקת ( אין עליה תשובה בפי יעקב (! של בני יעקב : ה'כזונה יעשה את אחותנו . 11 ' קשר זה בין 'מעשי אבות' לדרכם ההיסטורית של ה'בנים' עוד גבר במשך הדורות , וכאילו צמצם את מרחקי הזמנים שביניהם : קורות ומאורעות של אחרונים צורפו כהמשך ישיר למעשי ראשונים , ועל זכרונות עם ומסורות קדומים הוטבע חותם של אקטואליות מרטטת . — רציפות היסטורית זו היתה אחד הגורמים לכך , ש"ההכרה ההיסטורית' של ישראל לא צומצמה מעולם בתחומם של חוגי חכמים שומרי מסורת הדורות , או של שכבות משכילים ונכבדים גרידא . אחד הקווים האופייניים של ההכרה ההיסטורית הישראלית הוא עממיותה : 12 נסיון העבר של האומה מצא את ביטויו בגיבושן של השקפות עולם ותפיסות חיים , של דרכי תגובה ומידות הערכה שהיו לנחלת העם כולו , שייחדה אותו בעולם , הבהירה את אחדותו הסוציאלית הפסיכית , הזינה את הרגשת השתייכותם ההדדית של אישיו וקבעה בהרבה את דמותו הרוחנית , את דמותו של ה'אני' הישראלי הקולקטיבי . בוודאי , ה'זיכרון ההיסטורי , ' שעלה והתפתח ל'הכרה היסטורית , ' הוא רק אחד מיסודותיו של הייחוד הישראלי . אין מקום לפקפק בדבר , כי בהתהויתו של הייחוד הלאומי הישראלי היתה חשיבות גם לקרבה האתנית ולשיתוף הלשוני vt ברם , מאידך , גם ברור כי ייחוד זה קשור אורגאנית כבר מראשיתו בהוויה 6 יונה א , ז . ספר יונה הוא סיפור סמלי על גורל ישראל וייעודו בעולם . בירור הדבר במפורט עומד להתפרסם במקום אחר . 7 בראשית לב , ט . 8 שם , יד , כג . 9 שם , כו , טז . 10 שם , לד , ל . 11 שם , לד , לא . 12 מבחינה זו ראוי לתשומת לב מיוחדת היסוד ההיסטורי שבחגי ישראל והשכבות השונות שבו . 13 השווה : קויפמן , תולדות האמונה הישראלית , כרך ב , ספר א , עמ' ; 16 וכן גולה ונכר , ח"א , עמ' . 122—118
|
|