|
|
Page:12
כפי שגורני מראה לנו , סביבה איננה רק עניין של אוויר נקי ומגוון ביולוגי ; היא גם תרבות , חברה ופוליטיקה . מאבקים סביבתיים מקבלים את כוחם לא רק מצידוק ביולוגי ובריאותי , אלא גם מערכים תרבותיים . הנוף התנ”כי והזית הפלסטיני הם משאבים משמעותיים לא פחות מאשר הדגמה כימית של זיהום המים או תביעה משפטית . ספרה של גורני הוא בבחינת דיון על דמותה של הארץ ועל דמותה של החברה כולה . כפי שגורני מראה לנו בחלקו השני של הספר , לעתים קרובות מדי העשייה הסביבתית נוהלה כחלק של הסיפור החד ממדי של כוח ושליטה , ולכן היא איבדה את יכולתה לערער על ההנחות שמהן ניזון ההרס הסביבתי מלכתחילה . אבל כבר מזמן מבינה התנועה הסביבתית שהיא מציגה ראייה חלופית לעתיד ישראל , עתיד שונה מזה שהמגמות השולטות בהווה צופות לנו ; והיא מבינה גם שהסביבה היא חלק בלתי נפרד מראייה זו . הדרך לעתיד עוברת בהכרח בשיקומו של העבר , במיצובן של סביבה וחברה ותרבות וכלכלה כמקשה אחת . זהו עתיד שניזון מהקולות הרבים של עברנו . אינני בא להכריע בין שני סיפורי החולה שעליהם מספרים תלמידי בכיתה . שניהם צודקים וטועים כאחד . מי כמוני , שעליתי לישראל מארצות הברית לפני שנים רבות , יכול להבין את כוח המשיכה של הסיפור ההרואי הציוני , אף על פי שכמתבגר בשלהי שנות השישים , כבר חשדתי בסיפורי גבורה כאלה . אבל המשבר הסביבתי הקשה הוא הוכחה נוספת , מבין הוכחות רבות , שלסיפור ההרואי היו מחירים כבדים , מחירים שאנו שילמנו וממשיכים לשלם . הפתרון אינו השלכת סיפורים לפח האשפה של ההיסטוריה , אלא החזרתם לממד המתאים שלהם , והטיית אוזן לסיפורים אחרים , סיפורי המוחלשים בחברה – ילידים , נשים , טבע ויש עוד רבים . יש לתת לקולות אלה להישמע מחדש , כזכות בסיסית של כל אחת ואחד להיות שותפים מלאים בעיצוב ביתנו המשותף . ומשיקום הסיפורים הנדחקים וריבוי הקולות הלא נשמעים , נבין שהעתיד בעצם פתוח להכרעתנו .
|
|