|
|
Page:9
הקדמה אילון שוורץ בסמינר לתואר שני , על הציונות והטבע , שאני מלמד באוניברסיטה העברית , אני מופתע כל פעם מחדש מתופעה שמרתקת אותי . כתרגיל , אני נוהג לבקש מתלמידה מבוגרת יותר , לרוב מנהלת או מורת בית ספר בת ארבעים חמישים , לעמוד מול הכיתה ולדמיין את עצמה עומדת בנקודת תצפית מול עמק החולה של שנות השבעים . תפקידה הוא להדריך את תלמידיה באשר למה שהיא רואה . כמעט בוודאות שומעים ממנה סיפור המבוסס על המטאפורות המכוננות של הציונות – חיסול הקדחת , הפרחת השממה , ניצחון המדע והטכנולוגיה – הפרויקט ההנדסאי הגדול ביותר בהיסטוריה של הים התיכון . אחרי כן , אני פונה לתלמידה צעירה יותר , בת דור אחר . מאותה נקודת תצפית , אך במרחק זמן של כשלושים שנה , אנו שומעים סיפור אחר לגמרי . על יוהרה , על הכרה בטעות , ועל הצפה מחדש של חלק מאגם החולה על מנת לנסות ולתקן . איפה נמצאת האמת ? איזה סיפור הוא הנכון ? ההיסטוריון סיימון שאמה ( Simon Schama ) מפרט במבוא לספרו פורץ הדרך נוף וזיכרון ( 1995 ) מהן הסיבות לכתיבת ספרו , המוקדש לזיקה בין התרבות לטבע בעולם המערבי . תוך התייחסות להתמודדות עם המשבר הסביבתי ההולך ומתעצם , השתכנע שאמה * אילון שוורץ הוא מנכ”ל מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית , ומרצה במרכז מלטון לחינוך יהודי , האוניברסיטה העברית , ירושלים .
|
|
|