|
|
Page:9
כי דמיוניים ככל שיהיו הגנים הפורחים , אין זה מן הנמנע שבסופו של דבר נמצא שמקפצות בהם צפרדעים ממשיות - התפילות לאלוהים מובילות לתוצרים ממשיים . ולמה הכוונה כשאנו אומרים , שעל היועץ להתייחס אל מחול השיטות כאל תופעה ארגונית ? הכוונה היא לא אחרת מאשר לפעול בייעוץ מן המקום אשר ממנו אין הארגון נשקף , כי אם כמה שנמצא בסופו של דבר בצד של האילוזיה , כלומר - בצד של המציאות ; דהיינו , הארגון בסופו של דבר איננו . מה ש"ישנו" הוא מעשים של סובייקטים , אשר מקבלים את מעמדם בתוקף סדר סמלי כלשהו אשר מעניק למעשיהם משמעות . סדר סמלי , שאחוז בצורה מיוחדת באותו מעגל דמיוני שמהווה את המציאות הארגונית - הפנססמה הארגונית , המורכבת בימינו מן האידיאולוגיות של היעילות , התועלת , התכנון , ובעיקר מן הפ 0 ה-מורגנה של הכסף . יש בכל אלה כדי להבטיח ליועץ הארגוני תעסוקה ללא סוף , כי כל המקסמים הללו , מחשבות השווא הללו , מבוססים על כך שהם סובבים בדיוק סביב מה שאיננו - סביב מה שיהיה תמיד בגדר החסר . על כן , מה שממש בארגון הוא דווקא מה שחסר בו - חסר לו . אין פלא , על כן , שהשפות אשר מתפתחות בתוך הארגונים למען ארגונים הינן שפות של "יש" ושפות של הוויה , כאילו הארגון מסומן באמצעות מה שיש לו , ולא באמצעות מה שחסר . ומהם כל אותם מתכונים , שצוינו לעיל ? אין הם יותר מאשר הביטויים המתעדכנים ביחס למוטרדות , שתמיד היתה ותמיד תהיה , של הללו אשר מתמקמים במקומו של "האדון" ביחס להתענגות של . "העבד" כי מיהו האדון , אם לא זה אשר תמיד ינסה להשתלט על האובייקטים של העונג של העבד ( כספו , אשתו , זמנו , חפציו , צרכיו , וכוי . ( במובן זה , כל אותם מתכוני התארגנות - מודלים של עבודה - שואפים לפתח עבד , שהתענגותו היא אובססיבית , אובססיבית עד כדי הסטריה , ביחס לציווי של האדון : לדייק בזמנים , להקפיד על הנהלים , לאהוב את המוצר ולדבוק בו , לא לאפשר את הטעות , לפעול מתוך בקרה עצמית , ניהול עצמי , פיקוח עצמי ( שיש להבינם כבקרה על העצמי , ניהול של העצמי , פיקוח על העצמי , וכוי . ( כל זאת , כמענה על חרדתו של האדון במאבקו על ההתענגות של "הסובייקט הארגוני" - שהוא לא אחר מאשר העבד המודרני . בהתפקדות של היועץ בתוך קהל המתפללים ניתן תמיד להבחין בנצנוץ , בזיק המיוחד שבמבטו ; אותו מב 0 שכנראה כבר הופיע פעם , לפני אלפי שנים , בהסטוריה של האדם , ומאז לא נעלם ; אותו מבט , שמאחד את כל הסובייקטים במסגרת הפסיכולוגיה של ההמון , ואשר הופך אותם להמון המורכב מאקסמפלרים שצועדים בסך , ולכולם אותם פנים ואותו ריגוש - הריגוש מן ההבטחות המענגות של האובייקטים הדימיוניים אשר נחנו בשפע של מוחשיות . זה כנראה היה המבט על פני האליל . נוכל למצוא אותו ואת החינגאות והפולחנים בכל המקומות שבהם מוצב עגל הזהב בגרסותיו המודרניות השונות . יותר מששימש עגל הזהב אמצעי להפחתת "החרדות הקיומיות" הוא שימש מסמן של התענגות אחידה ; בדיוק כמו שמשמשים בימינו הטלוויזיה , דיסנילנד או הפיצריות - כולם מתענגים מאותם דברים ובאותו האופן , כשהווריאציות כבר כלולות מראש במוצר הצריכה . זהו המיתוס של ה"כולם" - כך עושים / עושות כולם / ן . " כך עושים כולם" - האחדה זו של דרכי ההתענגות , יש בה כח ; יש בה הכח של הפסיכולוגיה של ההמון ושל האוניברסליזציה של שיח המדע . הנה הדבר שהשתלט על הפרקסיס הייעוצ , שנכבש על-ידי האידיאליזם הפסיכולוגי ועל-ידי האידיאליזם המדעי : שיח האוניברסיטה והשיח של
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|