|
|
Page:5
היועץ הארגוני- הייעוץ הארגוני גבריאל דהאן II ני שעמית לפנינו מתכבד . " אין ישראל לפתוח לי ספק כ"ץ , הערב ונילי שב " ליטול סוקניק את הסדרה על ואנכי עצמנו החלטנו של " חזה ההרצאות והסכמנו ישנו גם בנושא ליטול היב 0 לא על הייעוץ מבוטל עצמנו הארגוני לשנת של , נטל משימה העבודה , הווה אומר שבהנאה כשלעצמה לא היה די כדי להביא אותנו להסכים להחלטה הזאת . הנה כי כן , כוחה של הרשות הזאת שאנו מכנים הסופר-אגו , כרשות של ציווי אשר מציב אותנו בעמדה של ציות - ציות להנאה . אני גם רוצה לגלות לכם , שנדרשו מספר שנים לקבל את ההחלטה הזאת . כלומר , היה דבר-מה אשר היסס מול ההחלטה הזאת . וכפי שאני מבין זאת , היה זה היסוס לנוכח ויתור על משהו . שהרי , כל היסוס מקבל את המובן שלו לנוכח שאלה של ויתור . ובמקרה שלהלן מדובר היה בויתור על דבר-מה שכרוך באהבה כתנאי לדיבור . כי לדבר מול קהל של אוהבים איננו אותו דבר כמו לדבר מול קהל , שאהבתו לא נתונה מראש . היינו צריכים לוותר על מה שכונה בפינו עד כה "ערבי עיון של 'צפנת , "' אליהם הוזמנו חברים וידידים של . "צפנת" בקיום ערבים כאלה כרוכה הנאה לא מבוטלת אשר מקיימת את הדיבור תחת המחסה של החברותא . הויתור הינו ויתור על המחסה הארגוני לטובת האחריות האישית . אך בנוסף לויתור ישנו גם מימד נוסף , מימד של אמירה , של נקיטת עמדה ביחס לנושא הזה , שקרוי הייעוץ הארגוני ; נקיטת עמדה בפומבי של כל אחד משלושתנו , כל אחד בנפרד , אשר יחד עם זאת שהיא עלולה להוביל אותנו אל עמוד התלייה , היא גם עשויה להועיל ביחס למה שהיא הפרקטיקה של הייעוץ הארגוני . להועיל במובן של להציג ביחס לפרקטיקה הזאת קואורדינטות אחרות מאלה שנמצאות כיום בעמדה של שלטון . הייתי רוצה להדגיש בפניכם דבר נוטף והוא , שההיסוס הזה ביחס להחלטה , כשלעצמו , כבר מעיד על כך , שלא מדובר הערב בשיח של האוניברסיטה ואף לא בשיח של המדע , אף על פי שהחדר שבו אנו יושבים עכשיו שייך למוסד של המדעיות . וזאת משום שההיסוס ממקם אותנו בתחום של הסימפטום . סימפטום , לא של הרפואה , כי אם זה שאנחנו פוגשים בפסיכואנליזה , זה שהמדעיות דווקא לא סובלת . אפשר כבר לומר , שביחס למה שמתרחש בארגונים ובמוסדות לסוגיהם , הסימפטום נמצא בעמדה חתרנית . אין זו חתרנות להפלת הארגון - יעד שמזין את החתרנות שאנו פוגשים בהקשרים החברתיים הפוליטיים , זו אשר נועדה להפיל ולהקים בווריאציה חדשה את מה שהופל . לא זאת , כי אם חתרנות ביחס למה שמופיע בארגונים כפולחן של האישיות , כאשר האישיות היא הצורה של הארגון לחשוב על הסובייקט . האישיות היא הדבר שבו בוחרים הארגונים כנקודת המשען , כנקודת היציבות , שהחל ממנה מנסים להרים את הפעולה הארגונית . בהקשר זה אנו פוגשים את התופעה הארגונית של מבחני ההתאמה , המיון והקבלה בכניסה לארגונים , ואת מבחני היכולת וההתאמה לניהול ביחס לקידומים בתוך הארגונים . ישנה תעשייה לוויינית שלמה של מומחים להתאמות מסוג זה , אשר מספקת לארגונים את מבוקשם . תעשייה זאת נשענת כמובן על ז'רגון אשר מופיע במלבושים של המדעיות , בחסות המספרים והסטטיסטיקה . המומחיות הזאת נשענת על ההנחה שהגרעין הקבוע והיציב ביחס לסובייקט הוא האישיות . זה מה שמגיע אלינו גם מכיוון הפסיכולוגיה והסוציולוגיה . מול הרפרנט הזה , של עקביות האישיות , מופיעים הסימפטום והעקביות שלו כמה שמערער את ההנחה בדבר עקביות האישיות במישור אחר , חתרני . וזה מה שמתפקד כעדות לאי-הנחת בארגונים , אשר על אף מאמציהם הבלתי תאוריה ארגונית
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|