|
|
Page:13
המונח , Me-Ness כלומר אניות — האני במרכז . בתוך הקפסולה צומח לו אני הסומך אך ורק על עצמו . Me-Ness-n הוא התופעה הקיצונית שהפוכה לתופעת . One-Ness-n האחדיות היא הקצה של ה"אנחנו" בלא לאפשר שום ביטוי אינדיבידואליסטי ליחיד ; האניות ( Me-Ness-n ) היא המנגנון ההפוך , המקום שבו היחיד מרגיש מנוכר לחלוטין לחברה או לקבוצה שאליה הוא שייך באופן פורמלי . במצב זה ידגיש היחיד את האני שלו , ולא יכיר בערך הקבוצה . הוא מרגיש שהאני שלו הוא החשוב ביותר , עליו הוא רוצה להגן , ובתוכו הוא רוצה להתבצר . מול החברה הסוערת העוברת שינויים כה מהירים , נעשה עבורו מסוכן להישען על מבנה חברתי כלשהו . היחיד נדחף יותר ויותר אל המציאות הפנימית ואל הכחשה של המציאויות הקשות הכרוכות בסביבה החיצונית המאיימת . אדם נכנס אל האני שלו כמו אל חדר אטום , ומאמין — למרות כל הפליטים וכל חסרי הבית סביבו — שביתו של האדם הוא מבצרו . כהנחת יסוד הוא מניח שאם יאטום את עצמו מלקלוט את הסביבה וייאחז בעצמו , הוא יצליח לשרוד . זהו מצב שבו המציאות החיצונית מוכחשת . כלומר , אדם יכול להיות חלק מקבוצה ולהתנהג באופן אנטי-קבוצתי ; להיות חלק מארגון ולהרגיש שהוא פועל בנבדל מן הארגון שלו . עמדה זו באה לביטוי גס בכך שכאשר קורים לאדם דברים טובים הוא מסתיר אותם מפני קבוצתו , שמא ייקחו ממנו את הטוב שהשיג . גם הטוב אינו נפתח למשא ומתן ונותר חסוי וסודי . תהליכי הכחשה כאלה התרחשו בשנים האחרונות במספר מדינות מתועשות , נוכח מיתון קשה ( למשל בארגנטינה , באוסטרליה , בארצות-הברית ובבריטניה . ( בארגנטינה פגע המיתון במעמד הבינוני עד שמעמד זה הלך ונשחק . האבטלה בכל המדינות האלה גדלה ; מקום העבודה הפסיק להיות מקום בטוח . תהליכים דומים קורים בישראל במצב של שיעור אבטלה גבוה . אפשר לדבר על תהליך של הכחשה המלווה בניתוק , ולומר כי ככל שהסביבה נעשית פחות יציבה ופחות בטוחה , כך ייטו אנשים ליצור יותר נתק בין החוץ לבין הפנים . כתוצאה מהמצוקות ברמה החברתית , נגלה התנהגויות בעלות אופי סכיזואידי גם אצל אנשים שמבנה האישיות שלהם אינו בהכרח סכיזואידי . בשל תנאי הסביבה הקשים ובשל התנאים הפוליטיים והחברתיים למדו בני אדם להתנהג באורח המנותק מהסביבה מבחינה רגשית . כך נוצר מעגל מתגבר של ניכור , של חוסר מעורבות בסביבה ושל צפייה אדישה בכאבו של הזולת . המחיר על ניתוק רגשי זה כבד , משום שבדרך זו אנו מצמצמים את עושר הקשרים שלנו עם העולם סביבנו . כך מצטמצמת גם ההתנסות בלמידה חווייתית ונפגעת יכולתנו להסתקרן . אנו נסגרים בתוך בועה . בתערוכה שהתקיימה בספטמבר 1997 בקיבוץ בארי , שנשאה את השם "נתיישב , "ונקום הציגה האמנית יעל כ"ץ-בן-שלום עבודות שבהן הראתה את שחיקת ה"אנחנו" והדגישה את הנתק הטרגי שבין האדם לסביבתו . באחת העבודות הוצג משטח גדל-ממדים , צבוע בלבן . בחלק העליון של העבודה מופיעות שתי מילים — Room Service — הכתובות בכתב קטן יחסית לקיר הגדול . בקיר הסמוך כחלק מעבודת , 'קולאז הופיעה שלוש פעמים הכתובית "Do not disturb" שתי אמירות אלה , הלקוחות מהזיארגון האוטומטי של בתי מלון , מייצגות את הניכור שבין האדם לסביבתו . המשאלה של האני היא להיכנס לחדר אטום , לקבל את הסיפוק המידי ולא להיות מוטרד על-ידי העולם המעיק שמסביב . היחסים בין בני אדם במצב זה מאופיינים בנתינה ובקבלה של שירות . לפי עבודה זו , האדם מחפש מקום מבודד להניח בו את ראשו . בעבודה תואר מצב אנונימי אשר חסרים בו סממני זמן ומקום . זהו הלוך נפש נטול סממני היסטוריה ונטול זיכרונות . זהו מקום ארעי , חסר מיקום , חסר שורשים , המייצג את הנתק של האדם מקרקע המציאות ואת ניסיונו להתבצר בתוך עצמו . הנחת היסוד של Me-Ness-n היא הרצון לפתח תרבות של אנוכיות , תרבות שבה המציאות היחידה היא המציאות של האני , תרבות שבה הצורך הבסיסי הוא להימנע עד כמה
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|