|
|
Page:8
המידע יצר מציאות שבה המנהלים מוצפים במידע עדכני חדשות לבקרים , מידע על אודות אירועים המתרחשים בחלל שאינו ניתן לתיחום . הם אמורים ללמוד לפעול ולנהל בתוך עולם שהפך לאין-סופי . ( Infinite World ) בעוד שבעולם הסופי ניתן היה לחוש שיש קשר בין סיבה לתוצאה , הרי שבעולם האין-סופי מופיעים משתנים בלתי צפויים ובלתי ידועים מראש אשר הרצף ביניהם אינו מובן . בעוד שבעולם הסופי היו מבנים ברורים , שנחשבו כמובנים מאליהם , הרי שבעולם האין-סופי מבנים אלה נתפסים כמתפרקים ומתפזרים ; מבנים ישנים נעשים מיותרים או לא רלוונטיים . כל שירות חדש וכל מוצר חדש מביאים עמם השפעות נוספות חדשות ובלתי נראות הפועלות על השווקים . פתרון לבעיה שנמצא היום כיעיל יכול להפוך לחסר ערך כבר מחר , משום שהמציאות השתנתה . בייחוד בתחום הלימודים הטכנולוגיים נוצר מצב שבו חלק מהידע שצבר התלמיד ככר אינו רלוונטי כאשר הוא מסיים את לימודיו , והוא נדרש ללמוד דברים חדשים ואולי אף להסב את מקצועו . לעומת הספציפיקציה שנדרשה מאיש המקצוע בעולם המודרני , נדרשת יותר רב-תחומיות בעולם הפוסט-מודרני . אין ספק ששינויים אלה , שלא קל להסתגל אליהם , מעוררים חרדות ואי-שקט נפשי . לפי התיאוריה הפסיכואנליטית , האדם עובר בינקותו חוויות של חרדה עזה : חרדת מוות , חרדת כליה , פחד להינטש , פחד מקטסטרופה , חוסר אונים ינקותי וכיוצא באלה . כל אדם נולד לתוך פחדי הכחדה קיומיים . כל אדם נדון , בצד אינסטינקט החיים , להיות מושפע ומופעל גם על-ידי אינסטינקט המוות . בבגרותנו — במצבי לחץ וכן במצבי אי-ודאות , כאשר המציאות סוערת ומשתנה במהירות - יחזרו וישתחזרו חוויות הינקות וישפיעו עלינו באופן בלתי מודע . חוסר הביטחון הינקותי יחזור ויצוף , ואנו עלולים להגיב באופן המושפע במידה רבה מחרדות ומפנטזיות מוקדמות . במצבי אי-ודאות אנו עלולים לבלבל בין מאפייני המציאות לבין חרדתנו מפני קטסטרופה שחווינו בינקות . השחזור של החרדות הינקותיות מפריע לעתים לחקירת המצב בהווה ודוחף אותנו לתגובות בלתי מבוקרות . לא תמיד קל ופשוט להבחין מתי החרדה נובעת ממקורות חיצוניים ו"אובייקטיביים" ומתי היא נובעת ממקורות נפשיים פנימיים . זאת משום שמציאות חיינו הפכה למורכבת עד מאוד , בלתי ניתנת לצפייה מראש וקשה לניבוי . הפרדוקס נעוץ בכך שהאדם עצמו הוא זה שפגע ביציבות סביבתו — האדם נמצא בחרדה מפני אי-ודאות שהוא עצמו תרם להיווצרותה . בהקשר זה , האדם הוא יצור פרדוקסלי המפחד מפני ההרס שהוא עצמו זורע . אי-היכולת להישען על מאפיינים מוגדרים של הארגון , דוגמת החלל הפיסי ומבנה ארגוני מוכר וברור כאופן יחסי , מזינה את החרדות ואת הפנטסיות הקיימות ברפרטואר הפנימי הלא מודע שלנו . עלינו להתבונן ביחסי הגומלין שבין החרדות הנובעות מעולמנו הפנימי לבין אלה המושפעות מהעולם החיצוני , אשר נתפס כמקום שנעשה פחות ופחות בטוח ויציב . אנזייה , ( Anzieu , 1990 ) פסיכואנליטיקאי צרפתי , טבע את המונח , The Sound Envelope כלומר המעטפת הצלילית . הכוונה היא לאותה מעטפת נפשית מטאפורית שבה עוטפת האם את תינוקה במפגש שלו עם הסביבה . התינוק , החשוף לצלילים נעימים וכן לצלילי היומיום של הבית , מתרגל להאזין לצלילים מוכרים ונוחים העוטפים אותו ומעניקים לו תחושת הגנה ; למשל , קולה של האם , צליל המים הזורמים באמבטיה וכיוצא באלה . הוא מקשיב לקולות רקע בלי שידע לפענחם . אין הוא יודע לצרף להם מילים , אך כל אלה מהווים עבורו סביבה מוכרת , עוטפת ובטוחה . חורים במעטפת זו — כדוגמת קולות חזקים וצורמים , או במקרה של מלחמה קולות של סירנה או רעש של פגזים או טילים — מהווים הפרעה בוטה , בלתי צפויה ובלתי מובנת בשגרת חייו של התינוק . בדברנו על המעטפת הצלילית , כוונתנו לא רק לבלימת זעזועי קולות ורעש אלא גם לבלימתם של זעזועים נפשיים . חורים במעטפת הצלילית שאינם מלווים בהרגעה מתאימה מצד האם , עלולים לגרום לפגיעה נפשית .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|