|
|
Page:6
ההתערבות של איש המקצוע נעשית בסביבתו העיקרית של הנועץ , אס משום היותו שם נגיש יותר ואם מתוך רצון לחותם ישיר יותר על המתרחש , במשולב בפעילויות הסדירות שלו . ( Boyte , 1984 ) בהקשר זה עולה שאלה לגבי גבולות המעורבות של היועץ והאבחנה בין התקשרויות ופעולות שונות שלו באותו מרחב . ם הפרדיגמה הקלינית — שמיוצגת באופן שכיח על ידי "השעה הייעוצית" ו / או המפגש הקבוע : בזו יש עיצוב מסגרת סדירה , מובדלת יחסית , של מפגשים בין יועץ לנועץ ( או לצוות , ( בדרך כלל כטריטוריה המזוהה עם היועץ או המוסד המציע את השירות . כאן מתקיים ניסיון טיפוסי של פיצול בין "פנים " , "חוץ"ו הן מתוך הכרת הערך שיש לגבולות והן כהגנה מפני "הלחצים הטורדניים" ( קייסמנט , , ( 1995 כשבתוך הקשר הייעוצי מוצעים אכפתיות , קשב , ותשומת לב , ויש עידוד לביטוי חופשי . לכאורה , כשקיים מבנה ייעוצי מוגדר מראש , אחיד וידוע , הדבר מציע עוגן וביטחון מסוים , הן ליועץ והן לנועץ niDpnn . ( Schafer , 1993 ) על המבנה גם מאפשרת ממד השוואתי , כמו מדעי ; זאת באמצעות מיסוד כללים של זמן , תדירות , מקום , תשלום . ם הפרדיגמה המוסדית : זיהוי , "מילייה" המכיל את היחידים , המציע אפשרות ביטוי לחרדותיהם , ושיש בו מידה של טוטאליות — ולו זמנית — מתוך נסיון לגייס את הקשר כולו לצורך השיקום . ( Main , 1946 ) בפרדיגמה זו יש דגש על הפונקציה ההכלתית של המבנה ועל הטרנספורמציה המתחוללת על יסוד התערבות כוללת . ( Bion , 1970 ) הייעוץ הארגוני מתרחש בדרך כלל במרחב העיקרי בו שוהה הקליינט , ובכך דומה יותר לעבודה הקהילתית ; הוא חלקי ( עם כל ההבדלים , דבר זה תופס גם לגבי יועץ פנים , ( ובכך הוא שונה מהפרדיגמה המוסדית ; ויש להתמודד בו על עיצוב מסגרת מובחנת ומגיבה כאחת . האתגר הוא לפתח מבנה פעולה שיעודד אקספלורציה , בירור ותנועה . מכאן הצורך לעצב עבור המפגש הייעוצי מבנה מלאכותי , ש"לא דומה לשום . "דבר במצב הזה המבנה הייעוצי הוא סוג של ארטיפקט . הוא מכוון על ידי היותו נבדל ושונה מהשגרה הארגונית , ובמובן זה הוא תמיד יחסי . לא פעם , כשהוא נבלע כשגרה זו , משחזר אותה או מתיימר לשלוט בה , הוא מאבד מערכו . המפגש הייעוצי הוא סוג הזדמנות לחשיבה , לבירור ולגילוי כפי שאלה מתרחשים במשולש יועץ — נועץ — ארגון . לצורך זה נחוץ לזהות נועץ מוגדר , שמקיים שיח סדיר עם יועץ , שעניינו כמה שמזוהה . "ארגון"כ היועץ מייצג תזכורת ש"יש משהו . "בחוץ מבחינה זו כל יועץ הוא גם בחוץ ( אפילו הוא יועץ פנים . ( הוא מאפשר העברת אי הנחת לגורם שמחוץ למבנה , ושאין לו מיקום שכולו פורמלי או מוכתב מראש . היועץ הוא , "אחר"ה הגורם השלישי , מי שנתפש לא פעם כשוער לאמת , כערב לאמונה . היועץ מבנה את הנקודה הזו שבחוץ ; ממקם מבחינה מבנית את החוץ ; מזכיר שיש אל מה להתכוון . ייחודו של המבנה הייעוצי הוא באיכות הקשר המוצע , בהיותו חורג מהסדרים הארגוניים הרגילים ( אף שהוא מעוגן לא פעם בהסכמים וברוטינות נחוצות , כסוג של הכרה , ( וכן ביצירת תנאים המאפשרים אמירה מאתגרת , הנשענת לא מעט על יכולתו של היועץ להתמקם כ"אחר" משמעותי . מכאן החשיבות שיש ליכולת של היועץ "לא להישבות" ברוטינה ייעוצית נתונה , לא לפעול באופן אחיד או אוטומטי , או מתוך חזרה בלתי פוסקת . חשוב גם שלא יתפתה למיסוד יתר שיהפוך אותו למשהו מוכר וצפוי מידי . כדי להאבק בכך , וגם משום חשש מתלות או משיעמום , יש נועצים שמרבים להחליף יועצים , אך בכך אין פתרון של ממש . האתגר הוא בתוך הפעולה הייעוצית . על היועץ לבחון באופן חוזר ונשנה מהי "האחרות" המתאפשרת בו ולנסות "לחמוק" מהמקום שבו מציבים אותו כיועץ , כך שיוכל לשרת את התקדמות העבודה .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|