|
|
Page:29
עבור הדואר הסולטני הממלוכי . רשות הדואר הסולטנית עסקה גם בתחזוקה שוטפת של הדרכים ושל הגשרים . כמו כן עסקה בתחזוקה של מערך תחנות הדואר אשר היו פרושות לאורך “ דרכי הדואר . “ תחנות אלה נבנו במרחקים פחות או יותר קבועים ( בכפוף לקיום מקורות מים ) והן נועדו לשרת את הרצים ואת הסוסים של רשות הדואר . בכל תחנה היו מנהל תחנה , סייסים , סוסים להחלפה ומזון ומים עבור האנשים והבהמות . מנהל התחנה ניהל רישום מדויק של תנועת הדואר דרך התחנה שלו . מנהלי התחנות והרצים היו אנשים שנבחרו בקפידה , ולפחות בתקופת הסולטנים הממלוכים הראשונים היו אנשים אלה מקרב חבורת הממלוכים המקורבת ביותר לסולטן . הם השתייכו לחבורה שנקראה חסאקייה . ( Khasakiya ) העברת הודעות באמצעות הדואר לפינות הרחוקות ביותר של הסולטנות נמשכה ארבעה ימים ובתקופות של מתח ביטחוני שלושה ימים . ברור שמערך זה עם כל יעילותו לא יכול היה לתת מענה מספיק מהיר בעתות מלחמה או מצבים קריטיים אחרים . כדי לתת מענה מהיר יותר בתחום העברת הידיעות מאזור הגבול עם מדינות אויב לקהיר השתמש הסולטן בדואר יונים ובקו משואות . דואר יונים היה בשימוש המצרים כבר לפני כ 5 , 000 - שנים ולאורך כל ההיסטוריה הוכיח את יעילותו , כולל במלחמת העולם השנייה . בסולטנות הממלוכית היה מאגר של קרוב ל 2 , 000 - יוני דואר אשר היה פרוס בכל הנקודות הקריטיות בסולטנות . היתרון הגדול ביותר של יוני הדואר היה מהירות העברת הידיעות . יונת דואר הייתה יכולה להעביר ידיעה מהפינה הרחוקה ביותר לקהיר ביום אחד . כדי להבטיח שהידיעה לא תיורט על ידי גורם עוין היה נהוג לשלוח שתיים ואפילו שלוש יוני דואר עם אותה ידיעה . החיסרון של יוני הדואר היה בכמות המידע שניתן להעביר באמצעותן . בדרך כלל היה מדובר בידיעות קצרות . לא ניתן היה להעביר מסמך מפורט על המתרחש בזירה כזו או אחרת . כדי להקטין את סיכויי היירוט של יונת הדואר בנו הממלוכים מערך משולב שבו ידיעות דחופות הועברו באמצעות קו משואות מגבול סוריה עד עזה , ומשם ביוני דואר לקהיר . קו משואות אומנם היה דרך מהירה להעברת ידיעות , אך גם הוא כמו יוני הדואר היה מוגבל בכמות ובסוג המידע שניתן היה להעביר . באור יום הועברו ההודעות באמצעות עשן ואילו בלילה באמצעות מדורות . גם בקו המשואות היה סיכון מסוים כיוון שהאויב יכול היה לחדור לתוך הסולטנות ולכבוש נקודה אחת לאורך הקו , והדבר היה מספיק כדי להשבית את הקו כולו . רשת תצפיות גבול הייתה פרושה מול מדינות האויב . תצפיות אלה היו גם בעלות אופי התרעתי וברובן היו בפיקוח הצבא . יחד עם זאת היו כמה תצפיות שהיו כפופות לרשות הדואר . הממונה על המודיעין בסולטנות בתקופת שני הסולטנים הראשונים , בייברס וקלאון , האחראי על המודיעין של הסולטנות היה קצין ממלוכי בכיר ומקורב מאוד לסולטן . התואר שלו היה “ נושא קסת הדיו . “ הראשון ששימש בתפקיד זה היה האמיר סיף אל - דין בלבן אל - רומי . בתקופות שבהן היה אל - רומי עסוק בעניינים ממלכתיים בוערים אחרים החליף אותו בתחום המודיעין קצין ממלוכי אחר מקרב המקורבים לסולטן . עם עלייתו לשלטון של הסולטן הממלוכי הבא , נאסיר אבן מוחמד קלאון , עבר הניהול של תחום המודיעין מ “ אנשי החרב “ ל “ אנשי העט . “ המודיעין עבר לתחום אחריותו של ראש הלשכה הסולטנית , הכאתב אל - סיר , ( Katib al Sir ) ואילו הלשכה הסולטנית שבראשה עמד האיש נקראה דיוואן אל - אינשא . ( Diwan al Insha ) הלשכה הסולטנית הייתה הגוף החשוב והבכיר בממשל הממלוכי והייתה חשובה אף יותר ממיניסטריון הצבא וזאת בחברה בעלת אופי צבאי מובהק . בלשכה הסולטנית עבדה קבוצה של מזכירים ( אנשי עט ) אשר חלקו ביניהם את תחומי האחריות של הלשכה , שהיו רבים ומגוונים : א . קשרי החוץ של הסולטנות . ב . התכתובת הרשמית של הסולטן . ג . ניהול ארכיון הרשומות של הסולטנות . ד . הפצת הנחיות ופקודות של הסולטן לגורמי הממשל במחוזות . ה . אחריות על ארגון החאג’ השנתי למכה . כדי להבטיח שידיעה לא תיורט על ידי גורם עוין היה נהוג לשלוח שתיים ואפילו שלוש יוני דואר עם אותה ידיעה . החיסרון של יוני הדואר היה בכמות המידע שניתן להעביר באמצעותן . בדרך כלל היה מדובר בידיעות קצרות ראש הלשכה הסולטנית גייס והפעיל אישית את מערך הסוכנים בארצות יעד . כל נושא ניהול התקציבים הקשורים להפעלת המקורות החיים בסולטנות ומחוץ לה נוהל גם הוא על ידי ראש הלשכה המגדל הלבן בעיר רמלה , שנבנה בתקופה הממלוכית
|
|
|