|
|
Page:9
כל יציאה כזו הייתה גם חוויה בפני עצמה . זאת אומרת , כל ה 24 שעות היו תפוסות , אני זוכר שהיית הולך לישון ב 4-3 לפנות בוקר . גם מבחינת הווי , נוצר הווי מיוחד של הנפה . למרות שהיה חדר אוכל בממשל , אנחנו קיבלנו גם מנהלן וגם מטבחן שקראו לו יוסף , והנפה הפכה להיות ייחודית בבישולים שלה ובחוויות הליליות שלה עד שניסו לטבוע עלינו את השם “ בדוויזם . “ כרכז נפה היה מאוד קשה . למשל , אם הייתי צריך לרדת לאילת , אז זה לא היה במטוס , אלא בכלי רכב כמו הכרמלים , קומנדקרים או סקאוטים . אני רוצה לומר משהו על הנאמנות של המקורות . איך אומרים ? “ אל חק מע אלקאווי “ ( החוק עם החזק . ( אצל הבדווי זה תמיד כך . כשנפתחה מלחמת יום הכיפורים , בכל רחבי סיני אף מקור לא הגיע לפגישה , למעט שניים , והשניים האלה מסמנים את שני הקצוות של הקשת של המקורות . אחד היה סייען גלוי , קראו לו עוואד , מקור של יחזקאל חורש . הוא התייצב ואמר “ יש מלחמה , אתם בטח צריכים אותי . “ ממש התייצב כלוחם . השני היה אחד , 'ע סוכן אלחוטן , שגם הוא הגיע לפגישה , אבל התברר שהוא היה סוכן בוגד ולכן הוא התייצב . יורם : בשלב ההתארגנות , כששייקה ואני הגענו , אני שואל איזה בדווי שם איפה מישהו מסוים , אז הוא משיב לי ב “ בדווית . “ אמרתי “ אלוהים ישמור , אף מילה לא הבנתי . “ הייתה להם שפה מאוד דלה מבחינת אוצר מילים אבל הם לקחו ועשו מזה סלטים . לקח די הרבה זמן עד שקלטנו את השפה הבדווית על בוריה . מעבר לחלוקת הקמח , היינו נותנים הנחיות לשיח’ים “ ביום זה וזה תרכזו כך וכך בדווים במקום כזה וכזה , “ ובלי שום קשר לחלוקת קמח באנו ונתנו את הנאום הציוני שלנו . נתנו דברי פתיחה ואחר כך ישבנו שם חמש שש שעות , וכל אחד בין גיל 15 ל 50 עבר אותנו . באזור קסיימה נתנו להם בנאום את האפשרות , אמרנו “ אני ‘ אבו , ’דיב המשרד שלי באל עריש , הדלת פתוחה , מי שרוצה אהלן וסהלן . “ יום אחד הופיע לי בחור צעיר שהיה באחד הזימונים האלה ואמר “ אתה זוכר שאמרת את זה ? החלטתי שאני רוצה לבוא . “ היה לו אח בפח “ ע שהיה בסוריה , זה היה אחד המקורות הטובים שלנו אז , שהלך וגדל והתפתח . ככה שהכיסוי הבסיסי הזה באמת נתן תוצאות . אני מוכרח להזכיר גם את קפטן יוסף ( סרן יוסף בן נפתלי , יוצא סיירת “ שקד , “ ששימש קצין כפרים . ( בקפטן יוסף נעזרתי בצורה יוצאת מן הכלל . הייתי לוקח אותו איתי לשטח לסיורים . הייתה לו את השפה הערבית כשפת אם והייתה לו יכולת יצירת קשר מדהימה , ודרכו גייסתי הרבה מאוד מקורות . רשת המקורות שלי הייתה מבוססת על קפטן יוסף . גדעון : ב 1973 הייתה פרשייה שיש בה גם לקחים ייעודיים לכוחותינו . היה לנו מקור שקיבלנו מיחידה , 98 בחור מאוד נחמד , במקור משבט שכל הזמן היו איתו בעיות וזה היה כיף לעבוד איתם כי הם ממש עשו לנו את החיים מעניינים . הוא סיפר לי על בחור שקוראים לו סעיד . הוא נמצא באזור בין ( מצבת ) פרקר לנח’ל , וכל ההתנהלות שלו היא של אדם מבוקש שכל השטח יודע שהוא מבוקש . אנחנו באים לבדוק ברישום - ואין בכלל איש כזה . שום תעודת זהות . הגעתי לשטח , דיברתי עם אבא של סעיד המבוקש , ואז הוא אומר : “ אין לי ילד בשם סעיד , אבל אם אתה רוצה אני אעשה לך ילד כזה . “ המבצע הזה התקדם , ומקור שלי הגיע כמה פעמים לאזור שבו סעיד הזה התחבא , ואז היה מבצע , אני חושב אחד ממבצעי הסיכול הראשונים מהסוג הזה . הייתה שם בעיה שזה היה אזור מאוד רחוק מכל בסיס ומכל מקום . עשינו מדידות , כמה זמן לוקח מרגע האזעקה , מהרגע הראשון ששומעים את ההליקופטרים , וזה יצא שמונה דקות . המבצע התנהל בצורה כזו : המקור שוגר עם איזה ג'יפ או טנדר ישן . הכוח היה בנוי ככה : שייקה בפייפר מעליו , ואנחנו עם צנחנים בשני הליקופטרים ברפידים . ואז שייקה מקבל מהמקור סימן שיש לו מגע עם המבוקש . אנחנו ממריאים . עכשיו מה שקרה זה ששייקה היה מעל ואנחנו היינו טיפה מתחת לגובה ההר . באמצע כל המשחק הזה רביעיית סקייהוקים עוברת . בין שני המטוסים היו צעקות בקשר . זה היה ממש מזל לא נורמלי , היה יכול להיות שם אסון רב מטוסים . בשלב הזה אנחנו ירדנו בשטח , המקור התחיל להסתובב עם האוטו ככה מסביב למבוקש , והמבוקש פשוט נעלם . עצרנו את הגברים שהיו שם , כולל המקור עצמו , ואף מבוקש לא היה שם . אחרי ארבע שעות אחד מאנשי המבצעים שהיו איתנו רואה פתאום סמרטוט זרוק על הרצפה . אז הוא אומר “ מה זה הסמרטוט הזה “? מרים אותו , והסמרטוט הזה זה המבוקש . זה היה שדאות לא נורמלית . העברנו אותו לכלא . אמרנו “ הנה , יש לנו את סעיד , בואו נביא את אבא שלו , את . "הזקן אמרתי לאבא “ אתה בא איתי לכלא ואני אראה לך . "משהו הוא בא לכלא , מפגישים אותו עם סעיד . האבא אומר “ יא , "אבני מחבק אותו , וסעיד אומר “ מי זה הזקן הזה ? קחו אותו מפה . “ סעיד יצא אחרי זה איתנו לשטח ולא מצאנו את המכשיר אלא רק את הניירות , אבל הוא היה סוכן אלחוטן שברח עוד מתישהו בשנות ה 70 ונמצא שם . הפרשה הזאת הייתה לשיחת היום בשטח . זה מאוד חיזק אותי כרכז . בחילופי השבויים ב 1973 סעיד ואחיו , שהיה בעצם הסייען שלו , הוחזרו למצרים . גל : לגבי העניין של הדת . אפשר להבדיל בין שני אזורים בסיני : אזור שיח’ זווייד עד אל עריש זה מקום אחד , ודרום סיני זה משהו אחר . באל עריש היה מסגד , ובדרום לא היה מסגד חוץ מדבר אחד - הסווארקה , הייתה להם מודעות דתית , כמו הסיפור הזה של הסלאפים בסיני , זה כבר היה אז . אבל אלה היו מקומות מינוריים והחדירה המודיעינית שם הייתה באמת קשה . כללית הנושא של הדת כמעט לא היה קיים . בציר הצפוני יש ערב רב של שבטים קטנים . אולי 15 שבטים בשטח קטן . הם לא היו נודדים כמעט , כי יש שם הרבה נאות מדבר קטנים עם דקלים ותמרים , והם ישבו סביב התמרים רוב השנה . במקומות כאלה קטנים היה קשה מאוד לאדם לצאת בלילה - איך אתה מסביר את היציאה שלך ? לכן הפגישות היו בעיקר בסביבות הלילה . אני זוכר שהיינו נוסעים איזה 100 ק “ מ בלילה . כל הפגישות שייקה : נוצר הווי מיוחד של הנפה . למרות שהיה חדר אוכל בממשל , אנחנו קיבלנו גם מנהלן וגם מטבחן שקראו לו יוסף , והנפה הפכה להיות ייחודית בבישולים שלה ובחוויות הליליות שלה יורם : היינו נותנים הנחיות לשיח'ים “ ביום זה וזה תרכזו כך וכך בדווים במקום כזה וכזה , “ ואנחנו באנו ונתנו את הנאום הציוני שלנו . באזור קסיימה נתנו להם בנאום את האפשרות , אמרנו “ אני ‘ אבו , 'דיב המשרד שלי באל - עריש , הדלת פתוחה , מי שרוצה אהלן וסהלן"
|
|