|
|
Page:8
רגיל להגיד לרכז “ תעלה בלילה לבית הזה והזה ותעצור אותם . “ הסברנו לו שאין פה בית , ואפילו אם יש בית לך תדע איפה הוא , והוא לא קלט את זה . היינו מקבלים פקודות “ הלילה אתם עוצרים את זה ואת זה . “ כמובן זה היה בלתי ניתן לביצוע , ובמשך הזמן 99 אחוז מהמעצרים שלנו היו באמצעות זימונים או סיורי שטח . השטח היה הבעיה מספר אחת שלנו . גם להכיר את השטח , את הפריסה של הבדווים , איפה אפשר למצוא אותם , וגם איך לנהל את הדברים . בכל השירות באותה תקופה החדירו את נושא הכיסוי הבסיסי שזאת התשתית למודיעין . איך אתה עושה כיסוי בסיסי בביתוניא ? אתה נפגש עם המוכתרים , עם האנשים , לומד את התיקים ומנהל את העסק הזה , עושה כמה סיורי שטח ונפגש עם אחד שיגלה לך את כל השמות . לאט לאט הגענו למסקנה שאין ברירה , בשבט אתה חייב להכיר את כל הגברים שבו , להבדיל מהכיסוי הבסיסי שהוא סלקטיבי . הגענו למסקנה שהכיסוי הבסיסי שלנו יהיה בעל אופי שונה , ואנחנו נתחקר מוכתרים ועצירים ומקורות אבל יהיה לנו רישום של כל גבר מגיל 15 עד , 50 יהיה לנו תיעוד מפורט שלו , כתבה ראשונית ותמונה ועוד ועוד פרטים נלווים . לכל רכז הייתה מצלמה . זה הפך להיות נשק אישי . הייתה שיטה להכיר את השטח דרך חלוקת הקמח . אחת לחודש הייתה חלוקת קמח באחד השבטים , ואנחנו היינו מצטרפים כאנשי ממשל , פורסים שולחן , אני הייתי מצטרף הרבה פעמים , ואני חייב לומר לכם - זה היה משעמם . כמה וכמה פעמים אלו שישבו מולי העירו אותי כשנרדמתי בזמן שרשמתי את הסבא והסבתא והדוד וכל הדברים האלה . אבל בסופו של דבר הגענו לידי כיסוי בסיסי , אני חושב נקי , של כל סיני . והייתה פה אנקדוטה : היה מומחה לבדווים , ד “ ר ביילי , שבתקופת מלחמת יום הכיפורים קיבל סיוע של מישהו שעבד איתנו פעם , רפי פלד , והם במקביל רצו להכין גם למושל סיקור של כל האוכלוסייה בסיני , ההתפרסות שלה . ’וכו אז הם פשוט לקחו את הכיסוי הבסיסי שלנו והורידו ממנו את הדברים הלא רלוונטיים מבחינה שירותית , ויצאה חוברת שבטח קיימת עד היום . הכיסוי הבסיסי הוא לא משהו באוויר - זה רכזים , והרכזים בנפת סיני הכירו את השטח כמו את כף ידם . באמצעות השיטה הזו של הרישום של כולם הם הכירו את כולם , והבדווים העריכו מאוד סמכות וכוח . רוב המקורות היו כמובן מקורות כיסוי בסיסי . והיו בעיות בתקשורת . אני נזכר עכשיו במקרה של יורם . ליורם היה מקור באיזה חור על יד קסיימה . להיפגש עם המקורות בשטח זה היה נסיעות של מאות קילומטרים . אבל פגישה הייתה צריכה להיות פגישה , והיה צריך לשמור על המקורות . והנה היה לנו ביקור של אברהם אחיטוב . יורם : הפגישה הייתה אמורה להיות בשעה מסוימת , והיינו בדרך . המקור היה באזור נח’ל . אז זה היה ככה : אני נוהג בקומנדקר ולידי יושב אחיטוב , שייקה ונחמן מאחור . אנחנו מגיעים לנקודה של המפגש , מחכים חמש או עשר דקות והוא לא מגיע . נסענו לנח’ל , שם אכלנו צהריים , והתחלנו לחזור . בדרך חזרה הוא פתאום מנפנף לנו מראש הגבעות ועוצר אותנו . שאלנו “ איפה היית “? והוא ענה “ כשאתם נסעתם הייתה רועת צאן באחת הגבעות , ואם הייתי חושף את עצמי היא הייתה רואה אותי ואז הייתי נחשף . “ זה מצא חן בעיני אחיטוב . ישבנו איתו , והוא נתן את מה שנתן . שייקה : לגבי המעצרים , הכול היה או בגלוי או בסיורי שטח או בזימונים . לראובן אהרוני היה מבוקש שהיה אחראי על כמה פיגועים . היה לילה באותו זמן ואני קבעתי איתו שהוא ישלח אותו . ’לנ אני התכוונתי לנח’ל והוא התכוון לנביעות . אל תשאלו איזה לילה היה לנו . אבל בסופו של דבר הוא אמר “ זה יהיה בסדר “ ושלח אותו פשוט באוטובוס . בתחנה המרכזית בבאר שבע פגש אותו הרכז של האזור , הביא אותו למתקן המעצר והוא חטף על זה איזה 18 שנה . ראובן היה גם כן ארטיסט גדול , מומחה לבדווים , גם כתב על זה אחר כך . והוא יצר קשרים אישיים מצוינים עם כולם . הנושא של הציר הצפוני היה אולי אחד הרגישים , כי הוא היה גם ציר המעבר המרכזי של צה “ ל לכיוון התעלה . זה היה ציר שהמצרים התעניינו בו מאוד . במלחמת יום הכיפורים השיטה של הרכזים בשטח באה שוב לידי ביטוי , כשלמשל אצל גל נתפסו לפחות שלוש חוליות של קומנדו מצריות שחדרו פנימה והגיעו לסייענים שהזעיקו את הרכז . השיטה הייתה שאנחנו נותנים חמישה ימים בשבוע , יציאה אחת ביום שלישי בערב ובסופי שבוע הייתה תורנות שבת . בשלב מסוים הצטרף ל “ אוגדה “ עירא , שהוא קיבל את אבו רודס - מרחבי סיני היו מחולקים מבחינה ממשלית לשניים : לנפת אל עריש או לנפת סיני ולנפת מרש “ ל שמרכזה היה באבו רודס . הוא היה רכז נפה עם מעט רכזים עבור שטח שמתפרס על מאות קילומטרים - עמוס רימון באזור אבו רודס וראובן אהרוני במפרץ אילת , שניהם כבר אינם עמנו . הוא יצר קשרים טובים עם אנשים , עם כל השיח’ים ועם כולם . באל עריש עצמה היה אפשר להיפגש עם מקורות גם ביום , אבל חלק ניכר מהפגישות התרחשו בלילה ובמקומות מרוחקים עשרות או מאות קילומטרים מאל עריש . עיקר העבודה אצל הרכזים שעבדו לא בעיר היה בלילות . גם בעיר היו פגישות ליליות , וכמעט ולא ישנו . ביום אי אפשר לישון בגלל החום ובלילה אי אפשר לישון בגלל המקורות . כשהיו נוסעים את מאות הקילומטרים האלה , אם היית פוגש איזה בדווי עם פג’ו תקוע , לפעמים הפג’ו כבר היה מפורק לאורך כל הכביש והיית צריך לעזור לו , וכל מיני דברים מהסוג הזה . שייקה : באל - עריש עצמה היה אפשר להיפגש עם מקורות גם ביום , אבל חלק ניכר מהפגישות התרחשו בלילה ובמקומות מרוחקים עשרות או מאות קילומטרים מאל - עריש . עיקר העבודה אצל הרכזים שעבדו לא בעיר היה בלילות מכשיר קשר של סוכנים אלחוטנים
|
|