|
|
Page:3
הסובייקט , השפה , הזולת , הזמן , המרחב , ההיסטוריה , ההיסטוריוגרפיה , הזיכרון , המוסר , האמת . רבות מן התולדות של הסתעפויות השדה הזה — גם הרבה מתוחלתן וספקותיהן , ולבטח גם מבואיהן הסתומים , שגיונותיהן ומשגיהן — משוקעים כמסד מתודולוגי מובלע בספר הזה , החל בנושאו וכלה בהכנותיו ובלשונו . ' יבין את שנברג רק מי שמבין את באך , אבל יבין את באך רק מי שמבין את , 'שנברג כתב 2 תאודור אדורנו במשפט שהוא לב לבה של הגותו האסתטית . בחסכנות יבשה ותקיפה הוא אומר מה שעתיד להיפרש מקץ שנים בהגות על תולדות האמנות בבחינת דעת ובבחינת כתיבה . חלקו הראשון של המשפט מובן מאליו . הוא מניח כי בשדה הייצור המוזיקלי מתקיימים תהליכים רציפים של למידה ודו שיח בין יצירה ליצירה , ועל כן הוא קובע כי הבנת מוזיקה גם היא תמיד נרכשת , תמיד תלוית תרבות , והיא טעונה באותה רציפות הכרחית , נדבך היסטורי על גבי נדבך היסטורי . אבל חלקו השני של המשפט הזה אינו נהיר ברמה אינטואיטיבית כזו . הוא עמוק וכבד השתמעויות . אדורנו מעמיד כאן את עיקרי אמונתו בדבר האופן שבו ההיסטוריה המאוחרת של המושא האמנותי בונה אותו בלי הרף כהווה , מעשירה אותו , מרבדת אותו בכל מה שנצבר במרחק שבינינו לבינו , מקרבת אותו אלינו — ובה בעת היא מפקיעה ממנו אזורים שלמים של משמעות וכוונות שהם בני זמנם , מעלימה או מהפכת אותם על פיהם , חזור והפוך , בתנועה מתמדת שבה מה שהיה בזמנו עיקר יכול להיעשות זניח , ומה שהיה טפל יכול להיעשות עיקר . 'כל אמנות המטביעה בנו רישומה באמת היא במובן זה אמנות , 'מודרנית כתב ארנולד האוזר , מחלוצי המרכסיזם הרוויזיוניסטי בתולדות האמנות וממודחי הדיסציפלינה הקנונית , 3 בפתח ספרו פילוסופיה של תולדות האמנות . ( 1959 ) וכך , תפיסת הפרשנות שביסוד המבטים שמפנה ספר זה אל דימויים של מוזיקה ושמע על כד יווני של תור הזהב , אל לאונרדו וג'ורג'ונה , אל פוסן , ורמר וגויא , היא היסטורית ; אבל היא מניחה שכל זווית ראייה היסטורית נפתחת בהכרח מדעת רוויה בענייניו של ההווה , ביכולותיו ובתובנותיו . מתוך כך , מבטים אלה אינם שואפים אל יעד שסימני ההיכר של כשרותו קבועים מראש בסייגים של מתודה אחת ודיסציפלינה גדורה . ההכרה המנחה את המבטים האלה קרובה מעיקרה לתפיסתו האסתטית של אדורנו ; זו ההכרה בכך שאמנות ומוזיקה לוקחות חלק מכריע במורכבותן של המערכות שבהן יחיד וחברה T . W . Adorno , 'Tradition ' , in Dissonanzen — Einleitung in die Musikalische Physionomie , 2 Gesammelte Schriften XIV , Frankfurt 1980 , p . 140 A . Hauser , The Philosophyof Art History , New York 1959 , p . 3 3
|
|