|
|
Page:7
הקדמה השנים 1450—1350 שבהן עוסק ספר זה , הן תקופת חילופי משמרות בספרות הרבנית באשכנז . 'תא חזי מר , זה המחבר היה קודם הגזירות , שידוע שאז היו גאוני ארץ ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע בין ימינו לשמאלו וצפורניהם של ראשונים ושיחתן עדיפא מכריסן ומתורתן של אחרונים , כלום יש בדור הזה שיש לו לפקפק בזה , ולא שייך בזה יפתח בדורו . "וכו כך כתב המהרי"ל , גדול חכמי אשכנז בסוף המאה הארבע עשרה ( שו"ת מהרי"ל , סוף סי' ס"ז . ( ה'גזירות' שמזכיר המהרי"ל הן הרדיפות האיומות שבאו בעקבות 'המגיפה השחורה' באמצע המאה הארבע עשרה ובמהלכן נהרגו אלפי יהודים והושמדו קהי לות שלמות . תוצאות מאורעות אלה ניכרות גם במעמד לימוד התורה בתקופה זו . כשמונים שנה לפני המהרי"ל כתב עדיין הרא"ש : 'האף אין זאת וכי בימי ובמקומי יפסקו הדינין על פי המשלים , ת"ל בעודי חי עוד יש תורה בישראל להביא ראיה מהמשנה וגמרא בבלית וירושלמית' ( שו"ת הרא"ש , נ"ה , ט . ( ואמנם הרא"ש ובניו ותלמידי בית מדרשו של מהר"ם מרוטנבורג היו הדורות האחרונים של ה'ראשונים' באשכנז , והחל מאמצע המאה הארבע עשרה אנו נמצאים כבר בתקופת . 'אחרונים'ה קריאת השמות השונים איננה עניין חיצוני , אלא ביטוי לתמורות מהותיות המצדיקות את ראיית חכמי אשכנז במפנה המאה הארבע עשרה , כשייכים לתקופה חדשה בספרות הרבנית . הידועים בין גדולי החכמים באותה עת הם : ר' אברהם קלויזנר מווינה , ר' מאיר הלוי מווינה , המהר"ש מווינר נוישטט , המהרי"ל ממגנצא , מהר"י ווייל ( ששימש ברבנות בנירנברג , אויגסבורג וארפורט , ( ר' ישראל איסרליין מוינר נוישטט ( מחבר , ( 'תרומת הדשן' מהר"י ברונא ( ששימש ברבנות בברין , רגנסבורג ופראג ) ומהר"ם מינץ ( ששימש ברבנות בלנדאו , ווירצבורג , מגנצא , בבנברג ופוזן . ( פרטים ביוגרפיים על חכמים אלה ימצא הקורא בספרים שרשמתי בביבליוגרפיה שבסוף הספר . מה היתד . תרומתם של חכמים אלה וחבריהם לספרות הרבנית ? במד , המשיכו בדרכי ה'ראשונים' ומה נתחדש בבית מדרשם ? מהי יצירתם ההלכתית ומה גישתם לבעיות שעמדו על הפרק בזמנם ? מה הקשיים והלבטים שעמדו לפניהם וכיצד התגברו עליהם ? על שאלות אלו ודומות להן ניסיתי לתת תשובה על ידי ניתוח מפורט של כתבי חכמים אלה . נתתי דעתי גם על הלכי הרוח ששררו בשלהי ימי הביניים בסביבתם , ועמדתי על המשותף והשונה .
|
|