|
|
Page:11
המאפליה" רק כשהוא תופש שמרלו הוא דמות עיקרית מספרת , ושהוא , ולא קורץ , עומר במרכז . ואילו מרלו ב"לורד ג'ים " הוא מספר עד , והוא המתמיד וממקם למען הקורא את ג'ים ומסייע לשפוט אותו . אין צורך לומר שקונרד איננו מעוניין בטכניקה לשמה . הוא אולי הסופר המעמיק ביותר הכותב על חולשות אנוש ברומן האנגלי , אותו סוג של חולשה ( או "נקודת התורפה" כפי שהוא מכנה זאת ב"לורד ג'ים (" שהדמות עצמה עשויה לא להיות מודעת לה , חולשה הנחשפת במצבי לחץ פתאומיים בנסיבות המעמידות את הדמות במבחן . הראייה החודרת לאופי ניכרת אפילו ביצירה כמו , "ניצחון" שהצד הטכני של הנרטיב בה חשוף לביקורת נוקבת , אבל אין עוררין על כר ש"ניצחון" מצטיין באפיון המורכב של הייסט . ד"ה לורנס הוא לדעתי גדול סופריה של אנגליה במאה הנוכחית , ו"הקשת בענן" הוא ההישג המרשים ביותר שלו . ב"הקשת בענן" נטש לורנס את הצורות המסורתיות הן מבחינת ארגון החומר — הרומן חסר עלילה — הן מבחינת האפיון — בדרך המודרניסטית תשומת הלב מופנית מן המציאות החיצונית , ממעשיה של הדמות בעולם שמחוצה לה , אל המציאות הפנימית , אל מה שעומד בראש מעייניה בעולמה הפנימי . מכיוון שלורנס נטש את הטכניקות המסורתיות נאלץ להמציא צורות חדשות , וזאת עשה בהצלחה רבה , באמצעות חזרה ריתמית במקום עלילה לשם ארגון הנרטיב , ובפיתוח מה שקרא ה"פחם" של האופי , במקום ה"אגו היציב של הדמות . "כבעבר שיטת האפיון החדשה אפשרה לו לחדור לרמת הוויה עמוקה מזאת שקדמה לה ברומן ; ובשיטה זאת נקט כדי להתמקד בדרך ייחודית ומקורית ביחסים שבין גברים לנשים , בעיקר יחסי מין . "הקשת בענן" הוחרם כשנדפס בראשונה באנגליה בשנת , 1915 אך בזה לא נסתם הגולל עליו , וכיום אין עוררין על כך שהוא רומן קלסי . ברומה ל"תקוות , "גדולות "דיוקן האמן כאיש צעיר" הוא הבילרונגסרומן האנגלי המייצג של תקופתו . ב"דיוקן האמן כאיש צעיר" נעשה מעשה מדהים של דחיסת קורות חיים שלמים לכמה מאות עמודים , וראשית הילדות מצומצמת לעמוד וחצי מופלאים . דיקנס הוא אולי היחיד שתפש את עולמו של הילד בדרר בלתי נשכחת כמו ג'ויס , אבל רק בידי ג'ויס עלה להציג עולם זה במונחי מודעות של ילד . השימוש שעושה ג'ויס בדמות העיקרית כ " מוקד מודעות , " מודעות שבאמצעותה כל המתרחש מחוצה לה מסונן , הוא לא רק מבחינה טכנית קפדני יותר מכל מה שכתב הנרי ג'יימס , האמן שהקדים את ג'ויס בטכניקה הזאת ; כך הוא כבר עשה את מחצית הדרך לקראת השימוש המהפכני ב"זרם התודעה" שב"יוליסס , " שנכתב אחרי "דיוקן האמן כאיש . "צעיר אבל , כמו אצל קונרד ולורנס , העיסוק בטכניקה אצל ג'ויס הוא אמצעי להשגת מטרה , לא מטרה בפני עצמה . "דיוקן האמן כאיש צעיר " משרטט את התפתחותו של סופר עד לנקודת הניכור מן החברה שבקרבה הוא חי ; וסטיבן דדלוס , המתנתק בסוף הרומן ממשפחתו , מן הכנסייה שלו ומן הארץ שנולד בה כדי להשתחרר ולהקדיש עצמו לאמנות הכתיבה , נעשה כמעט מיתוס במאה העשרים .
|
|