|
|
Page:3
בשמו האמיתי . זו היתה הסיבה לכך שהתעלף , סיפר לי . ב 26 השנים שיצאו מאז , עשה הכול כדי להשכיח את הזהות בין ק . צטניק לדינור . ספריו תורגמו ללשונות רבות , בהן יפנית . הוא אסר על המו"לים לפרסם את תמונתו . הוא דחה פניות לאין ספור להתראיין ומעולם לא דיבר בציבור . בבית נשיא המדינה מחלקים אחת לשנתיים פרס ספרותי הנושא את שמו . מעשה ביהודי שבנו התמכר לסמים . מיום ליום הידרדר . המשפחה נהרסה . אין מלים לתאר את גודל הטרגדיה . ער שגילה הבחור את "בית , "הבובות ואחר כך את יתר ספריו של ק . צטניק ; ככל שקרא בהם , עבר תמורה וחדל לחלוטין להשתמש בסמים . אביו ייסד קרן בסך 100 אלף דולר שפירותיה מממנים פרסים לסופרים ומשוררים הכותבים על השואה . ק . צטניק אינו משתתף בטקסים . פעם כמעט נסע לשם , אך בדרך שינה את דעתו וחזר הביתה . לא עמד לו כוחו להיחשף , והוא חשש שהופעתו בבית הנשיא תתפרש כרצון לזכות בכבוד . "בדרכי למוניות העולות לירושלים " , כתב לנשיא המרינה , "שבתי לביתי בלב כבד מחשש שידברו על ק . צטניק ויראו אותי : איכה אשא מבט אל עיניהם של אלה שהלכו ממני באושוויץ ואשר מבטם אינו סר ממני לעולם " . עד שצלצלתי אליו בפעם הראשונה - מלאו לו 70 שנה . הוא אמר לי מה שאמר גם לעיתונאים אחרים שהתקשרו אליו באותו זמן , שאין הוא עוקב אחרי משפט דמיאניוק וכי אין בכוחו לדבר על משפט אייכמן . כעבור חודשים אחדים סיפרה לי בתו על הטיפול שעבר ועל הספר שכתב בעקבות זאת , והתקשרתי אליו שוב לבקש ריאיון . דינור היסס . בשבועות הבאים התפתחה בינינו היכרות טלפונית , בשיחות ארוכות ומוזרות מאוד , חלקן ביוזמתו . פעם פעמיים התקשר גם בשעת לילה מאוחרת . הוא דיבר בסערת נפש גדולה . היו אלה מונולוגים שפרקים מהם לא הבנתי אל נכון , וחלקם עוררו בי אימה ; תערובת של זיכרונות זוועה מאושוויץ וחזיונות מיסטיים , אפוקליפטיים . פעמים היה מטלפן - ופשוט שותק . לילה אחר הודיע לי פתאום שהחליט להראות לי את כתב היד של ספרו החדש . למחרת באתי אליו לדירתו בתל אביב וכעבור שבוע נפגשנו שוב . זה לא היה ריאיון . "אינני מסוגל לענות על שאלות " , אמר לי , וכך היה כתוב גם בכתב היד שהראה לי : "הרי זו טראומה שמקורה במרתף העינויים של הגסטאפו , בקטוביץ " . קודם שעינוהו שם בחקירה על אודות מחבוא נשק כלשהו שהתגלה בגטו , הובא אל לשכתו של מפקד הגסטאפו בעיר , אלפרד דראייר . מישהו ממיודעיו הצליח לסדר לו דרכון של הונדורס . המסמך הועבר לו בצינורות רשמיים , באמצעות השגרירות השווייצרית בברלין ומפקדת הגסטאפו בקטוביץ . דראייר לא ידע אל נכון מה לעשות בו , ביהודי הגטו שהיה פתאום לאזרח זר . בעודו חוכך בדעתו כיצד לנהוג , נכנס לחדר קצין גבוה ממנו . הוא עיין בניירות ובלא אומר קרע אותם לגזרים . דינור לא שכח זאת
|
מקסוול-מקמילן
|