|
|
Page:1
הקדמה הטריפ של ק , צטניק במחצית הראשונה של 1987 צלצלתי אל הסופר יחיאל ק" ) . ( "צטניק דינור כדי לשאול אותו אם יש לו מה לומר על משפטו של ג ' ון דמיאניוק , אשר התנהל אז בירושלים . דמיאניוק , אוקראיני שהוסגר לישראל מארצות הברית , הואשם שרצח כ 870 אלף בני אדם , רובם ככולם יהודים , במחנה ההשמדה טרבלינקה . דינור נמנה עם עדי התביעה במשפטו של אדולף אייכמן , 26 שנים קורם לכן , קולו הכבוי , בטלפון , החזיר אותי באחת אל עדותו על הקורות אותו באושוויץ . לא היה אפשר לטעות בו : זה היה קולו של האיש מהפלנטה האחרת . הכרתי היטב את המלים המעטות שהצליח לומר בבית המשפט : "הייתי שם בערך שנתיים . אין הזמן שם כפי שהוא כאן , על כדור הארץ . כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר . ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות . לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים . הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן . הם לא נולדו שם ולא הולידו . נשמו לפי חוקי טבע אחרים . הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו . השם שלהם היה מספר ... הם הלכו ממני , תמיד הלכו ממני , נפרדו ממני ... קרוב לשנתיים ימים הלכו ממני ותמיר השאירו אותי אחריהם ... אני רואה אותם , הם מסתכלים בי , אני רואה אותם " ... הוא דיבר בקול מתכתי , בפאתוס נבואי , מנותק מהמציאות ששררה סביבו . "כמו קורא עמוד מתוך ספרו " , כתב חיים גורי , שסיקר את המשפט . משהו בקולו ובנימת דבריו הטעין את האוויר במתח כמעט בלתי נסבל . התובע ואב בית הדין ניסו להחזיר אותו אל מסגרת הדיון . ואז התמוטט דינור , ספק נפל ספק הפיל את עצמו על הרצפה , מתעלף . ישראל כולה כמו עצרה את נשימתה . זה היה הרגע הדרמטי ביותר במהלך המשפט , אחר הרגעים הדרמטיים בתולדות המדינה . הסצינה שודרה מאז שוב ושוב ברדיו ובטלוויזיה . דינור היה אז כבן . 45 הוא גדל בחווה של סבו , למד בישיבת חכמי לובלין , פולין , עסק במוסיקה , כתב ופרסם שירים . "נער צעיר היה כאשר הופיע בחדר
|
מקסוול-מקמילן
|