|
|
Page:12
כלומר , מבחן ההתנהגות הראויה ( להבדיל ממבחן ההתנהגות החוקית ) של איש ציבור . כך הדבר בשל כמה וכמה סיבות . ראשית , מפני שהמדינה עצמה כוננה מנגנונים שונים הפועלים כדי למנוע התנהגות בלתי חוקית , באמצעות הדרכה , אזהרה ועיצומים נוספים . זהו , בין השאר , אחד מתפקידיו המרכזיים של היועץ המשפטי המלווה את פעילותו של כל גוף ציבורי . מבקר המדינה הוא מנגנון אחר , ויש מנגנונים נוספים . כל אלה , כפי שהתפתחו במשך השנים , הם מנגנונים יעילים למדי . שנית בדרך כלל איש ציבור מודע לגבולות שהחוק מציב בפניו , ובמיוחד הוא מכיר את החוק המסדיר את תפקידו , והוא יודע מה מותר ומה אסור על פי החוק . על פי רוב די בכך לאיש ציבור כדי שיקפיד , מתוך הכרה בחשיבות החוק , שלא להסיג את גבולו . שלישית , איש ציבור מודע לכך שהפרת חוק עלולה להמיט עליו קלון חברתי , ונוסף לכך גם לגבות ממנו מחיר אישי כבד . להבדיל , הדרישה להתנהגות ראויה מורכבת וקשה הרבה יותר . ראשית , השאלה מה ראוי ומה אינו ראוי עשויה להיות שנויה במחלוקת , ומכל מקום הגבול לעניין זה הוא לא פעם מטושטש ומעורפל . איש ציבור עשוי להיסחף להתנהגות קיצונית , שאינה ראויה מבחינת יחסו לאזרח , מתוך רצון למלא את תפקידו באופן היעיל ביותר . האם השיקול של הגינות כלפי האזרח גובר בהכרח על השיקול של יעילות במילוי התפקיד ? שנית , הדרישה להתנהגות ראויה אינה מגובה באיום של עיצומים קשים . וכי מה רע צפוי לאיש ציבור שמילא את תפקידו במסירות , אך כשל בהתנהגות שאינה הולמת או אינה הוגנת כלפי האזרח ? הקושי להטמיע בקרב אנשי ציבור את מצוות ההתנהגות הראויה , מעבר לחובה לנהוג באופן חוקי , גובר בתרבות הרווחת בישראל , שמצד אחד מבקרת בחריפות את המשפטיזציה של החיים הציבוריים , אך מצד שני מעצימה אותה מאוד . תרבות זאת ממעיטה בחשיבות של הליכות וערכים ומעצימה את חשיבות ההכרעה משפטית . בהתאם לכך , אמת המידה הקובעת בזירה הציבורית אינה הערכה חברתית בשאלת ההתנהגות הראויה אלא החלטה משפטית בדבר התנהגות פלילית . אם היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהגיש כתב אישום נגד איש ציבור , או אם פסק דין זיכה איש ציבור מאשמה פלילית , ואפילו אם פסק הדין משמיע ביקורת קשה על התנהגותו , רואה עצמו איש הציבור , וכך גם חלק נכבד בציבור , כאילו קיבל גושפנקא של כשרות לכהונה ציבורית . חברה מתוקנת נמדדת בעיקר לפי אורחות חיים ולא לפי ספר החוקים . בחברה כזאת אדם נמנע מהתנהגות שאינה ראויה משום שהיא בלתי ראויה , ולא משום שהחוק אוסר אותה או משום שהוא חושש מעונש . אם זאת התרבות הנוהגת , אפשר למעט בחוקים הפולשים לחיי אדם וגוזרים עליו , על כל צעד ושעל ,
|
המרכז לאתיקה בירושלים
|