|
|
Page:14
לוין ענה על תבחינים אלה : יהודי , בעל אזרחות אמריקאית , בעל יכולת כלכלית מרשימה ובעל השפעה רבה על ההנהגה העת'מאנית בלבנט ובמיוחד על אחמד ג'מאל פאשא . העת'מאנים ערכו מצעד צבאי גדול בבירות במטרה להרתיע את בעלות הברית מלפלוש לחופי סוריה ולבנון . אלתר לוין צפה במצעד זה וצילם בחשאי , באמצעות מצלמה קטנה שאת עדשתה הסתיר בלולאה של מעילו , תמונות של יחידות הצבא שהשתתפו בו . פעולתו זו משכה את תשומת לבו של סגן צבחי נורי בכ , וזה התקרב אליו וחשף את המצלמה הנסתרת . הקצין דיווח על כך לעלי פואד פאשא , ראש המטה של הארמיה הרביעית , וזה הסביר לו שהאיש הוא מידידיו של אחמד ג'מאל פאשא ושלא ינקוט צעדים נגדו , אך שימשיך לעקוב אחריו . ימים ספורים אחר כך נצפה לוין במלון בבירות מעביר מסמכים לקצין אדמסון מאוניית הקרב האמריקאית שעגנה בנמל בירות . ראש המטה דיווח על כך למפקד הארמיה , וזה הסביר לו כי שלח את אלתר לוין לפגישה זו כדי לבקש מהאמריקאים שיפנו לבעלות הברית וישכנעו אותן להסיר את המצור הימי שהטילו על חופי סוריה ולבנון . בעקבות דברים אלה הבין עלי פואד פאשא שאין טעם לשכנע את אחמד ג'מאל פאשא בפעילותו העוינת של אלתר לוין והחליט להיעזר בגוף מנהלי כדי לנטרלו . בעצה אחת עם עלי פואד פאשא הטיל מושל המחוז על מפקד משטרת ירושלים , עארף בכ אבראהים , לעצור את אלתר לוין . בסוף מרס 1917 נתפס לוין באקראי והוחזק בתחנה של משטרת ירושלים . הוא הערים על השוטרים שהופקדו עליו והצליח לברוח מהמעצר ולהיעלם . בשלשלאות ברזל ב 6 - באפריל , 1917 עם הצטרפות ארה"ב למלחמה , הוצא צו גירוש נגד כל בעלי האזרחות האמריקאית באימפריה . לוין , שהיה אזרח אמריקאי , החליט לא לעזוב את הארץ אלא להסתתר . הוא ומשפחתו נחבאו אצל מכרים שונים , ולבסוף מצא לוין מסתור בבית ידידו ח'ליל א - סכאכיני . ביומנו של סכאכיני נכתב שהוא ובני משפחתו השביעו את לוין לא לצאת מהבית לבל ייתפס . אך לוין , שהיה יהודי שומר מצוות ולא אכל את מזונם , ביקש מיהודי שעבר ברחוב למסור את כתובת מחבואו לחמותו כדי שתשלח לו מזון כשר . השוטרים העת'מאנים שעקבו אחריה תפסו אותה וסחטו ממנה בעינויים את מקום מחבואו . ב 4 - בדצמבר 1917 הגיע עארף בכ אבראהים מלווה בשוטריו לביתו של סכאכיני , אסר את אלתר לוין ואת מארחו והעבירם למעצר ב"מגרש . "הרוסים על פי עזיז בכ , נמצאו בביתו של לוין מסמכים המעידים על מעשה הריגול שלו וכן נמצא משדר על גג הבית ששימש לתקשורת עם הבריטים . במכתב מ 1933 - כתב סכאכיני שלולא כניסת הבריטים לירושלים היו הוא ולוין נתלים על ידי העת'מאנים . בליל 8 בדצמבר , 1917 יום לפני כיבוש ירושלים בידי הבריטים , הוציאו העת'מאנים את האסירים מהכלא , וביניהם לוין וסכאכיני , והובילום במסע רגלי לדמשק כשהם כבולים בזוגות בשלשלאות ברזל . בכלא דמשק התרועעו השניים רבות , וגם לאחר שחרורו של סכאכיני ב 10 - בינואר 1918 הוא הקפיד לבקר את לוין בכלא ואף ניסה לפעול לשחרורו . עזיז בכ כותב שבסופו של דבר לוין לא הוצא להורג , ויציאתו מהכלא נותרה בגדר תעלומה . עארף בכ אבראהים סיפר שכמה חודשים לאחר הבאתו של לוין לדמשק הוא פגש אותו יושב בבית קפה בעיר , ולוין סיפר לו שהשופט בדמשק שחרר אותו תמורת 400 לירות זהב . הוא שוחרר אומנם מן הכלא , אך נאסר עליו לצאת מדמשק . מאוחר יותר הוצא נגדו צו גירוש לאנטוליה . בחלב , בדרך לאנטוליה , בעזרת שוחד נוסף , הצליח לוין לקבל אישור להישאר שם . שנה לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים הוא חזר לעירו ולמשפחתו . סופו של דבר עם שובו לירושלים המשיך אלתר לוין בעסקיו ובקשריו עם ח'ליל א - סכאכיני . אשתו ובנותיו חלו , והוא שלח אותן להחלים באירופה . בתו הבכורה מתה בגיל 22 בבית חולים פרטי בברלין . אשתו , שחוותה את עינויי העת'מאנים , איבדה את שפיות דעתה . על רקע כל אלה נמצא אלתר לוין , בערב סוכות תרצ"ד , ( 1933 ) תלוי על עץ דקל בחצר ביתו . המשטרה קבעה שהתאבד . סיפורו של לוין כמרגל רב - פעלים ידוע לנו אך ורק מספר זיכרונותיו של עזיז בכ . בספרו הוא כותב גם על המעקב אחרי רשת הריגול ניל"י ועל חשיפתה , אך מציין ש"הרשת של אלתר לוין הייתה החזקה ברשתות הריגול הבריטי הציוני בארץ . "ישראל יש לקוות שהמודיעין הבריטי יחשוף לעיון הציבור מסמכים מארכיוניו , שישפכו אור על פרשה זו . רשימת המקורות מופיעה באתר המל"מ , בגרסה האינטרנטית של הגיליון בעמ' 49 ביומנו של סכאכיני נכתב שהוא ובני משפחתו השביעו את לוין לא לצאת מהבית לבל ייתפס . אך לוין , שהיה יהודי שומר מצוות ולא אכל את מזונם , ביקש מיהודי שעבר ברחוב למסור את כתובת מחבואו לחמותו כדי שתשלח לו מזון כשר . השוטרים העת'מאנים סחטו ממנה בעינויים את מקום מחבואו בביתו של לוין נמצאו מסמכים המעידים על מעשה הריגול שלו וכן נמצא משדר על גג הבית ששימש לתקשורת עם הבריטים . במכתב מ 1933 - כתב סכאכיני שלולא כניסת הבריטים לירושלים היו הוא ולוין נתלים על ידי העת'מאנים אחמד ג'מאל פאשא . נפל בפח של לוין
|
|