|
|
Page:יב
ימי שלטון חיות-הטרף , כלומר המלכויות האדירות , ורק אחריהן תבוא שבת-עולמים ותחדש את ההרמוניה במרומים ובתחתונים . בספרות המורשה שכיחה יותר חלוקת ההיסטוריה לפי סדר המלכויות . תהליר הכפרה מתבצע בשעבודו של ישראל בידי המלכויות ובסכלות נדודיו בין העמים . משמעותו של תהליר זה זוכה להעמקה מופלגת על-ידי הרעיון של 'שכינתא בגלותא / וכן אמרו ( מכילתא דר"י , מס' דפסחא , בא ) : 'כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משועבדת עמהן ... בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם ... וכשעתידין לחזור , כביכול שכינה חוזרת . 'עמהן גם דמות עבד ה' הנענה בפרק נ"ג של ישעיהו מתקבל באותו זמן כסמל מתמיד של סבלות העם בגלות , ובמשמעותה זו היא קיימת בתודעת יהודי ימי-הביניים . אף מותם של הרוגיהמלכות לאחר מרד בר-כוכבא נתפש כמעשה-כפרה על חטאות כל המין האנושי . כמו לתור החירות ניתן בשיר-השירים ביטוי סמלי לסבלות הדורות המאוחרים , בי ספר שיר-השירים הוא 'כולו יראת שמים וקבלת עול . 'מלכותו גם אם יכבדו ייסורי השעבוד של גלות , הרי פעולתה היא כפעולת זרע שנזרה בעולם להכשירו לאמונת-אמת . 'לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים' ( פסחים פז ע"ב . ( אברהם אבי האומה הוא גם אבטיפוס לדרר הנדודים על פני תבל כדי לעשות נפשות , להכניס גרים תחת כנפי השכינה . זה יעודה של הגלות במהלר ההיסטוריה , אך רק ככל שיש בו יתר-ערובה לוודאות ביטולה בבוא העת . המארטירון של הגלות הוא בעת ובעונה אחת גם מאבק על ריבונותה של האומה על אדמת המולדת , התקוממות
|
|
|