|
|
Page:יא
כתבי-הקודש ומתעמקת ומתרחבת והולכת מדור לדור . כתבי-הקודש מספרים על בחירתו ההדרגתית וגידולו של עם-אלוהים , מאשרים את זכותו לארץ המובטחת , ארץ-ישראל , וקובעים את מקומו בתולדות העמים . תמונה היסטורית זו , שהמשיכה להתפתח בימי בית שני , מגיעה לשיאה במדרש , המתאר באהבה רוגשת את טבעה של האומה ואת תהליך הגאולה בתולדות האומה והאנושות . לפיהו מוצעת ההיסטוריה לאמיתה ולעולמיעד בכתבי-הקודש , בהם ניתנת דוגמה וטופס , דמות-אב לכל היסטוריה עתידה . מה שהיה הוא שיהיה , אם גם במעגלים גדלים והולכים תמיד . משום בר ניטלת חשיבותם העצמית של פרטי ההתרחשות של הדורות המאוחרים . תולדותיהן של אומות-העולם לא נתעלמו לכתחילה מעיניהם . היהודים יצרו את הדרך הלמדנית של עיבוד כרונולוגי-השוואתי של ההיסטוריה הקדושה והחילונית , דרך שהמשיכו בה לאחר-מבן הנוצרים . אלא שתולדותיו של העם היהודי נבדלות מתולדותיהן של שאר האומות הנקבעות על-פי חוקי האסטרולוגיה ( משמע על דרך הסיבתיות . ( 'אין מזל , 'לישראל העם היהודי , מכוח יחסו המיוחד לאלוהים , נעלה מכל השתלשלות חוקית-טבעית . המדרש מתאר וחוזר ומתאר—ובצורה מעמיקה ביותר באגדת שיר-השירים — כיצד השכינה יורדת ומשרה עצמה בישראל ובמקומות-הקודש . וזה פתח לתיאור תולדות העולם בתהליך של גאולה כוללת , הנמשך והולך בהמשכים יעודים וחזויים-מראש . על יסודות עתיקים מבוסס הרעיון , שבמקביל לששת הימים שבהם נברא העולם מתבצעות תולדות העולם בשש תקופות . אחרי ימיה הראשונים של התולדה הקדושה , בעוד קיים היה בית-המקדש , באים היום החמישי והיום השישי שהם
|
|
|