|
|
Page:13
ביותר להתרוצצות הזאת היוותה שירת ביאליק : האינטרפרטציות השונות לטיבה הלאומי התפלגו לעתים קרובות בין תפיסתה כמשמרת את החוויה היהודית דתית מחד גיסא , וכביטוי למאמץ הרואי ליצירת שפה חילונית לאומית מודרנית , מאידך גיסא . שירתו של אברהם שלונסקי , שנתפסה לעתים קרובות כגילוי המובהק של שירת העלייה השלישית שברוח 'דת העבודה / העניקה לבוש לשוני חילוני לסמנטיקה המסורתית דתית . כך , למשל , השיר הפותח בשורות הנודעות 'הלבישיני , אמא כשרה , כתונת פסים לתפארת / ועם שחרית הוביליני אלי עמל עמל' ) ' . , ' שלונסקי תרפ"ז , צח ) נתפרש כדוגמה אופיינית לעמל החלוצי , המחלן את המשמעויות המקודשות של הסמנטיקה המקראית ( לאור ; 140-134 , 1979 גולדברג תשל"ד , . ( 73-57 אכל נראה שלא פחות מכך בלט כאן גם התהליך ההפוך , של קידוש החול , שמעניק למעשה החלוצי הילה של ריטואל דתי . , 'אסרו חג'ב שיר אחר שכתב אז שלונסקי , באותו קובץ , הוא שולל את ההבחנה החותכת בין קודש לחול , תוך התמקדות באסרו חג , אזור הגבול שביניהם : דפוסים אלה של טשטוש בין קודש לחול ושל מאבק ביניהם ניכרו באמביוולנטיות הבסיסית שגילתה התרבות הציונית כלפי העמדה המשיחית : כנגד התודעה העצמית המהפכנית
|
|
|