|
|
Page:7
ב 1928 פרסם המשורר עזרא זוסמן בכתב העת הארצישראלי הדים את שירו 'טבריה , 'בגשם שמלותיו התנגנו במשך דורות באוזניהם של קוראי 1 השירה העברית : 'בא T בחור T פני 1 " - T לפגש , / בא T בחור T אלי ?• — מנגד ?•??• • / , ? שט T גבוה ! — T וקד # 1 IT ז / בזריחת 1 ? - פנים T T ובגד •„• ] . V י- [ ... -י טוב בערבים T-1 T לזרע / - : ? אוד שקוף I I T ומאחר ., : / . T טוב בערבים ? T-1 T לקרע / - 11 ? כאב " 1 ישן IT T ונעכר // . TIV I המרחב TtV ~ פתח - T דלתים -T I / , ועמדתי ? i-T לשוט / T עם nmri על שפתים , / ולגשם — טעם פדות ' . הקישורים הסמליים בין דמותו של ישו — הבחור ש'שט גבוה וקדוש' — לבין התמונה החקלאית של הזריעה המטאפורית והגשם ברגע של התגלות משיחית אופייניים לשפת השירה העברית הארצישראלית . סביב הייצוג המשיחי הזה של המעשה הציוני הלאומי התנהל קרב פואטי ופוליטי בשדה השירה , שהיה חלק משורה של עימותים חריפים , שעוררה השאלה המשיחית בתרבות העברית בארץ ישראל . מצד אחד היתה היקסמוח מן הממדים האוטופיים של המציאות , תוך התייחסות אל המעשה החלוצי כאל שלב הרה משמעות בתהליך של בנייה לעתיד ; אבל מן הצד השני עלתה גם חרדה גדולה מכך שהכמיהה לאוטופי עלולה לגרוף את העשייה הלאומית להסתכנויות בדמיונות שוא לא ריאליים ולהזיות של דחיקת הקץ באמצעות פתרונות אלימים . אלא שהאמביוולנטיות הזאת כלפי הרעיון המשיחי לא רק שלא דחקה אותו לשוליים , אלא אף הגבירה את כוח המשיכה שלו . הניגודים שעוררו הדחפים המשיחיים התפתחו בתרבות השירה העברית לכדי עימות אינטנסיבי בין עמדה הגמונית , שהתגבשה באסכולה הסימבוליסטית שייסד אברהם שלונסקי , ושבמסגרתה עוצבו דמויות החלוץ , הקרבן והמבשר כפשרה ובאיזון בין קטבים , לבין העמדה האפוקליפטית והפואטיקה האקספרסיוניסטית של אורי צבי גרינברג , שהציבה את המעשה הלאומי כפעולה משיחית מיסטית . אך בסופו של דבר , מעבר לרובד הגלוי לעין , התכנסו הניגודים הפואטיים והפוליטיים האלה גם לכלל מסגרת משותפת . גם אם לכאורה , יצרה האסכולה של שלונסקי דגם הגמוני , מרכזי ובלתי מוטרד מן הפואטיקה והפוליטיקה הימנית
|
|
|