|
|
Page:12
עליה מדי פעם בלשון הווה . יעל צוקרמן זוכרת את ה'שבעה' המתמשכת בבית הוריה , צביה לובטקין ויצחק ( אנטק ) צוקרמן , בקיבוץ לוחמי הגטאות . הביקורים הרצופים והממושכים של חברות וחברים , נשים וגברים , מהקיבוץ ומחוצה לו , ביניהם כאלה ששרדו את השואה וסתם עולים לרגל שבאו לביתה של לוחמת שעוד בחייה היתה לאגדה . היא שמעה את אמה אומרת פעם : מה עושים כזה עניין מלוחמי גטו ורשה ? קצת ירינו בקצת רובים ? "אמא רצתה להתרכז בהווה ובעתיד . בנו , , "הילדים היא אומרת . "צביה ניסתה להיקלט , "בארץ ציין גם חיים גורי שביקר בבית ההוא לא פעם ולא פעמיים , אבל לא הצליחה . זה לא הלך , כי היא נשארה שם . נשים אחרות ששרדו את השואה בחרו לא להיפרד מאותו שם . כמה מהן עשו זאת באינטנסיביות , לפעמים היתה זו כמעט אובססיה . רוז'קה קורצ'אק , לוחמת גטו וילנה ופרטיזנית , נענתה לבקשות ולדרישות לספר על השואה . עם בואה לארץ , בסוף , 1944 נפגשה עם ראשי היישוב , ב 1946 ראה אור ספרה להברת באפר ; בשנים הבאות היתה ממקימי בית מורשת בגבעת חביבה ומפעיליו המרכזיים . חייקה גרוסמן כתבה את אנשי המחתרת . כפעילת ציבור וכנציגתו , בין היתר כחברת כנסת בסיעת המערך , ליוותה אותה השואה גם בחייה בארץ . גם בערוב ימיה כתבה על השנים ההן . רחל אוירבך ומרים נוביץ לא חדלו לעסוק בשואה . רחל אוירבך , מניצולי גטו ורשה , שנמנתה עם צוות 'עונג שבת' של ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום , הקדישה את חייה לתיעוד השואה וחקרה בעבודתה ביד ושם ובספרים שכתבה . "אנשים חוששים מפני , " ! אמרה פעם מרים נוביץ , מראשוני בית לוחמי הגטאות שבגליל המערבי ומפעיליו המרכזיים , הם יודעים שתמיד תגיע לסיפורים על השואה ולא תחסוך תיאורים קשים . לנה קיכלר זילברמן תיעדה סיפורי חיים של ילדים ניצולי שואה , והמשיכה ללוות את הבוגרים - שבעבר היו מאה הילדים שלה - גם בשבתה בארץ . לעיתונאיות שבאו לסקר את המפגש השנתי שלה עם הילדים שבגרו סיפרה שהיא מחכה לנכדים . לא תמיד הן ששו לשוחח איתי , כך גם בני משפחותיהן . דוד ויהודית , בנה וכלתה של ורה אלכסנדר , ניצולת אושוויץ שהיתה שם אסירה ממונה , גילו אדיבות וחשדנות . "סבתא שלי מעולם לא הסתירה שהיתה , "קאפו אומרת שרון אלכסנדר , נכדתה . סבא שלה , סטפאן אלכסנדר , לחם ביערות אירופה הכבושה . " מגיל צעיר מאוד ידעתי , ועם זה גדלתי : סבא שלי היה פרטיזן וסבתא שלי היתה קאפו . הוא , שכאילו נלחם בהם , והיא , שכביכול שיתפה פעולה . אצלנו בבית לא היו הסתרות או הכחשות , ומעולם לא היתה בושה , ידעתי שסבתא הצילה . "חיים היא היתה הקרובה אליה מבין הנכדים , לפני מותה סעדה אותה מדי יום במשך שלושה חודשים קשים . היא זוכרת שיחות ארוכות לתוך הלילה . אמנם השואה תמיד היתה שם , אבל היא עצמה לא שאלה : "לא רציתי לחפור במקום , "הכואב היא אומרת . רינה וייס , לימים רינה יעקבזון , סירבה לדבר על הנושא במשך שנים . כאשר נפגשנו היה זה כמעט בסתר . "לא הייתי בשואה ואני לא מדברת על
|
|