|
|
Page:11
הקדמה ספר זה עוסק במדיניות האיראנית בלבנון בתקופת שלטונו של השאה מוחמר רזא פהלוי , ובתקופה שלאחר הדחתו , בהשפעת המהפכה האסלאמית שהתחוללה באיראן על לבנון . בין שתי הקהילות השיעיות , זו של איראן וזו של לבנון , התפתחו זיקות חברתיות ודתיות בעלות שורשים עמוקים שאיפשרו לאיש דת איראני ממוצא לבנוני , בדמותו של מוסא אלצדר , להגיע ללבנון בסוף שנות החמישים ולטפס בהצלחה מטאורית אל הנהגת העדה השיעית ואל השורה הראשונה של הפוליטיקה הלבנונית . ההיסטוריון האמריקאי ממוצא לבנוני פואד עג'מי , שירטט ביוגרפיה מרתקת של האימאם אלצדר ובחר להציגו כמעין קדוש שיעי . עג'מי העדיף לייחד תשומת לב מועטה למערכת היחסים הסבוכה והטעונה של אלצדר עם איראן של השאה והותיר בתיאורו לאקונה . תחת חסותו של האימאם אלצדר הפכה לבנון בשנות השבעים למקום מקלט מרכזי למתנגדי השאה . הברית בין משטר השאה לצמרת המארונית של לבנון , שכוננה בהשפעת ההתנגדות המשותפת לשאיפותיה הפאן ערביות של מצרים הנאצריסטית , לא הצליחה למנוע מהמהפכנים האיראנים לפעול בלבנון , להתאמן בה ולהכין עצמם למהפכה האסלאמית באיראן . לבנון היתה לכור ההיתוך של מתנגדי השאה שהיה להם תפקיד מפתח בסיוע להתארגנותם החברתית והפוליטית של בני העדה השיעית הלבנונית . אלו גם אלה התעצבו במקביל במהלך שנות השבעים . מקום מרכזי יוחד בספר לתפקידה של איראן בהקמת התנועה השיעית הרדיקאלית חזבאללה , ולשימוש שעשתה בה איראן כמנוף לקידום מדיניותה ליצוא המהפכה למרחב הערבי . לבנון הפכה במהלך שנות השמונים לחזית העימות העיקרית במאבקה של איראן נגד המערב ונגד ישראל ואת המאבק הובילה חזבאללה . חזבאללה החלה את דרכה כקבוצה מצומצמת של אנשי דת לבנונים צעירים , רובם בשנות השלושים לחייהם , שהתחנכו במכללות הדתיות של נג'ף שבעיראק על ברכיה של משנה שיעית רדיקאלית . רובם חזרו ללבנון במהלך שנות השבעים מבלי שהספיקו לסיים את לימודיהם , כיוון שגורשו על ידי שלטונות . 'הבעת כבנים למשפחות שמצאו את פרנסתם בדוחק בחקלאות , בניין ורוכלות התקשו אנשי הדת הצעירים
|
|
|