|
|
Page:11
/ 7 K ז ו ' u ק ה ? הביינאלה החמישית בליון : " לחלוק אקזוטיקה" אוצר : ז'אן הובר-מרטן רחל םוקנזן התערוכה "לחלוק אקזוטיקה " מסמנת את סוף האלף השני , את אובדן הדרך ואת קץ האמנות העכשווית , יותר משהיא מעידה על ראשית האלף השלישי כמו בכל הביינאלות הקודמות , גם הפעם מעורבים צמד הטיירי - ראספאי ופרת ( Raspai 1 & Prat ) בבחירת הנושא והאוצר . עכשיו קל יותר להתייחס לאמנות העכשווית בסלחנות-מה ולהבין שאינה שייכת עוד להווה . האוצר הצרפתי ז'אן-הובר מרטן , [ Martini הבן הסורר של האוצרות הממסדית , טורף שוב את הקלפים . עשר שנים אחרי "קסמי ארץ" ( התערוכה שאצר 1989-ב במרכז פומפידו בפריז , ואשר כמעט עלתה לו במחיר הקריירה האוצרותית שלו , ( הוא אינו מתאפק ומעלה שוב את האקזוטיקה על סדר היום . וכמו אז , גם היום - הצרפתים מתקשים להבין את דרכו והביקורת אינה חוסכת ממנו את שבט לשונה . ובכל זאת היה בתערוכה משהו - פשטות קסומה שגרמה לי לאהוב אותה כבר ממבט ראשון . " לחלוק אקזוטיקה" מחולקת 22-ל נושאים ( לא כולל חלל הכניסה : ( " , "למות , "לסמל" , "להתחפש" , "לגור" " , "לפרש "לאהוב" וכדומה , לצד " , "שטחים , "לקעקע" . "מינים" בכל מקטע נושאי נוטלים חלק אמנים מערביים לצד אמנים מאסיה , מאפריקה , מאוסטרליה , מאוקיאניה , מדרום אמריקה , מהודו , ממלזיה ועוד . מהו אקזוטי ? ניתן לומר שז'אן-הובר מרטן הוא ממשיך דרכם של המוסיקאים הצרפתים מן המאה . 19-ה כמותם , גם הוא סבור שצריך לחפש באמנות פנטזיה ואקזוטיקה . הטרנד הנוכחי הוא אמנות מן המזרח , אבל מרטן , האוצר , רקח את התבשיל שלו לביינאלה מחומרים שונים , נגישים יותר לקהל הרחב מאשר לקהל הטבעי של מבקרי אמנות ואוצרים . לא זו בלבד שקישט את התערוכה נשמות מסין , מקוריאה , מיפאן ומטייוואן , הוא אף הביא לכאן אמנות שימושית לצד אמנות גבוהה המענגת את עין הצופה . ולרגע קט אתה מתהלך לך שם , בין מערב למזרח , ונהנה מן היופי , הצבעים , החומרים , הרעיונות והשילובים שמזמנות מסורת עתיקת-יומין ואמירה השייכת לתחילת האלף השלישי . ומה עושים כאן אפריקאים בלבוש אותנטי ? קשה היה בתחילה להאמין שכך , על מגש האמנות , בחר האוצר להעמיד שני מודלים בתחפושת . נטייתם של הצרפתים אל הלא-נודע , הרחוק , הזר והאקזוטי , ידועה כבר יותר ממאה שנים , לא רק בשטחי האמנות החזותית . במוסיקה , למשל , חיפשו תמיד גיבורים לא צרפתים לאופרות , והדוגמה של כרמן הספרדייה מאת ביזה ושמשון ודלילה של סן-סנס מוכיחים שידעו לעשות זאת בח 1 ובכישרון בלתי-מבוטלים . אבל כאן , בביינאלה , זה היה רחוק מלהיות עשוי בניחוח צרפתי ; הם עמדו על הבמה חצי עירומים , זרים לסובב אותם , ולא נכנסו למעגל היוצרים . די היה להתבונ 1 בעבודתם . ולא היה כל צורך לצפות בהם כאילו היו חלק בסדרה של " נשיונל . "גיאוגרפיק הם צולמו על-ידי העיתונות , "המערבית" והתוצאה היתה הפוכה לכל רעיון התערוכה , כלומר ליצור דיאלוג או שותפות לאקזוטיקה . הדבר המדהים ביותר היה עבודתה של סו-ג'ה קים soo-i . [ Ja Kim מרבד צבעוני עשוי מכיסויי מיטה מרובעים בצהוב , אדום , סגול וירוק , והכל בוהק וקורא לך להתקרב אל היופי הזה , וגם אל האמנית הלבושה שחור ושערה השחור הארוך אסוף בקפידה ומשתלשל על עורפה , כמעט נוגע במותניה . אהבה ממבט ראשון . נתקלתי בעבודתה בביינאלה באיסטנבול לפני שלוש שנים , ועוד קודם לכן , בקטלוג תערוכתה «< פייר ברולה , ( נ . ( 1964 בעל גלריה בפריז . היסטוריון אמנות , המתמחה ביצירתו של קופקה . מאז , 1993 הוא מנהל גלריה פייר ברולה בפריז . מיצב הוא בן-כלאיים בעל הגדרה בעייתית ? ספק יצירה , in situ ספק פיסול , ספק אמנות הקמת תערוכה . במהותו , המונח מיצב מרמז על תוצאתו של תהליך מסוים : אקט הצגתס של דברים על-ידי אמן , בכלל זה המרחב הריק ולעתים גם עבודותיו שלו , תוך אינטראקציה עם חלל תלת ממדי , כאשר התצוגה עצמה נתפסת כיצירת אמנות . בעוד עיסוק זה בהצגה עלול בקלות ליפול לפח התיאטרליות המוגזמת או לחילופין , לריקנות סמנטית , הרי " מיצב טוב" יצליח לנווט בין שני קטבים אלה . מצב זה כשלעצמו משקף את העובדה כי המיצב כצורת אמנות נ וצר מתוך חילופי מקומות בין האמן לבין האוצר , מבחינת תפקידיהם וחוויותיהם . אף כי הוא קיקיוני לכאורה , המיצב עשוי לעטות על עצמו ממד של התמדה , בלתי הולמת לעתים , על-ידי שילובו בתצוגה סוזיאלית . עבור אמנים מסוימים , דומה שהוא מציע אמצעי לשימוש רב-עוצמה או משכנע יותר בחלל הזמין . אבל דומה שבחלל המוזיאלי המיצב מצטמצם לא אתת - במקרה הטוב - לכדי שריד של התערבות , התערבות של אמן שעתה הוא בבחינת נעדר , והוא עשוי לעורר את הרושם כי ה"חדרים התקופתיים" במוזיאון פרצו לפתע אל מחוזו האמנות בת-זמננו ! בימינו , אמנים רבים שאינם "אמני מיצב" מובהקים מבטאים את רצונם "להציב'י את תערוכותיהם בעצמם . תמיד קיימת , כמובן , הסכנה כי תשומת לב יתרה לארגון הכולל תפגום בתשומת הלב המוקדשת לכל עבודה אינ דיווידואלית .
|
|