|
|
Page:5
צ י סינג עם שותפים מזדמנים מירב הימן ^ 1972 m בוגרת המחלקה לצילום בצלאל , 1998 חיה ועובדת בתל אביב הדס מאור הגלריה בבורוכוב , אוקטובר . 2000 במרכז החלל שולחן עבודה רחב שעליו ניצבים מחשב , מסך , מקלדת , מדפסת , מצלמת וידיאו קטנה ושאר ניירות עבודה . מעבר לשולחן , על הקיר שבקצה החלל , הקרנת ברקו גדולה - הכפלה של מסך המחשב המצוי בפעולה . על המסך , ועל הקיר באותה שעה , תחלופת דברים משתנה . למשל , צ'טינג בין חונקת כמרים לבין קופיף מחפש משמעות . על קירות החלל , דימויים מצולמים , שבהם נראים זוגות של אנשים במצבים שונים , כאשר בכולם ניתן לאתר דמות נשית מסוימת החוזרת ומופיעה . במשך חודש ימים , במהלך אוקטובר , 2000 תשהה מירב הימן בחלל הגלריה בבורוכוב מדי יום . בין השעות 12 בצהרים ועד שמונה בערב , היא תשב במרכז החלל , על-יד השולחן , גבה אל היוצאים והנכנסים , ותעסוק באופן רציף ומתמשך בצ'טינג אקראי עם שותפים מזדמנים מן הרשת . הקרנת הברקו על קיר הגלריה תאפשר לשוהים בחלל לא רק להציץ מעבר לכתפה של הימן , אל עבר מסך המחשב , אלא גם להיחשף למהלך הצ'טינג כולו בזמן אמת , הן כאינפורמציה משתנה והן כתמונה חיה על קיר החלל . על קירות הגלריה הנוספים תוצג סדרת תצלומים של גברים ונשים שעימם נפגשה הימן בעקבות צ'טינג קודמים . אלה הם גברים ונשים שאותם הכירה ברשת באורח וירטואלי , באמצעות שמות בדויים , ואשר נעתרו לבקשתה להיפגש לצורך צילומים . במסגרת המפגשים הממשיים עימם , ביימה הימן סיטואציות אינטימיות , אבל לא בהכרח רומנטיות . היא נפגשה עימם לארוחה , לערב , לשהות משותפת . פעם במסעדה , פעם בדירה ריקה , פעם בביתה , כאשר מידת החשיפה של הדמויות היא פונקציה ישירה של האינטראקציה שנבנתה במהלך המפגש , למעשה , במסגרת המפגשים מחקה הימן דינמיקות אנושיות מוכרות . היא משחקת תפקידים שחוקים , משכפלת סטריאוטיפים לעוסים . אלא שהדינמיקות האנושיות המיוצרות מוגבלות לזמן נתון , לדמויות אלמוניות , ולהדגשה המובלעת של אלמנט האקראיות , הדרמה וההעזה מצד המשתתפים השונים בהפקה . אין במפגשים אלה תקווה לזוגיות . אין לנפגשים עבר , אף לא עתיד , קיימת רק החוויה . סיטואציה מוקצנת , אקסצנטרית , הבוחנת את העימות בין אנונימי לאינטימי , בין דמיון למציאות , בין טקסט לבין דימוי . עבודתה של הימן עוסקת במציאות וירטואלית , ואולי בווירטואליה מציאותית , מהפכת את הקישור הלוגי הקיים בין השתיים , ומנסחת אמירה מחודדת ונוקבת על הוויה ותקשורת אנושית בתחילת האלף השלישי . ici'a ארלריך אוברי 0 ט נולד בציריך , שוויץ , 968 י . וזי ועובד בפריז . מאז , 1993 משמש כמנהל התכנית Musee d'Art Moderne de la Ville de Paris- * Migrateurs ובאוצר המוזיאון בהקמה בוינה . בוזודשים האתרוגים מסתמנת בסצינה האירופית פעילות קדחתנית הולכת ומתרחבת של שתי קבוצות בין-תחומיות צעירות מאיטליה : . M 2— \ Stalker הפרויקטים האורבניים של שני הקולקטיבים משלבים ארכיטקטים , אדריכלי נוף , מדענים , אמנים ואנשי מקצוע רבים אתרים . הפרויקט הנוכוזי של קבוצת Stalker נקרא 'קסנוביה , עיר של זרים' , { Xenobia , City of Strangers ) והוא "פרויקט העוסק באנרגיה הפנימית הגלומה בעיר הגדולה , המעוררת שיתוף פעולה עם נוודים , מהגרים , עוברי אורת , נזירים נודדים , צופים , . "תיירים נקודת המוצא לפרויקט זה עם "גבולות לא שקטים" ( מינה אלכסנדר ) היתה , Campo Boario אתר ייחודי ברומא . פעולות ההתערבות האורבנית של Stalker אינן זקוקות למזמין . הן מתאפיינות בארגון-עצמי וע ושות שימוש במקום "שאין בו צורך לשחזר טאבולה . "רסה במקום הלוח החלק מזהים Campo Boario- * Stalker את הצורך באינטראקציה קשובה ומגיבה עם ההקשר הקיים . פעילותה של הקבוצה מוסיפה רבדים של צמיתה ושינוי למארג הדינמי והמורכב של העיר . Campo Boario הוא שטת ריק רתב-ידיים ברומא המשמש לקיום אירועים מיוחדים ומנוכס בהזדמנויות שונות על-ידי קהילות שונות . הפונקציה שהוא ממלא משקפת את התעניינותה של קבוצת Stalker במרחבים ריקים שננ . טשו ו / או כאלה המצויים בתהליך של שינוי ותמורה . פרויקט Campo Boario הושק עם פתיחת הבינאלה לאמנים ים תיכוניים צעירים באיזור מטאטויו הסמוך . בשלב ראשון הפכו Stalker באופן זמני את "כיכר בוריו" ל"כיכר , "כורדיסטאן ואפשרו חילופי רעיונות עם הקהילה הכורדית ברומא . אחד האירועים ה חשובים שארגנו Stalker בחודשים האחרונים Campo Boario- * התקיים ב לו בנובמבר : תערוכתו של אסאקו איוואמה ( iwama ) שיצר סעודה חגיגית בשיתוף עם . Stalker איוואמה הוא מייסד , PopUp Caf e אתר נודד שבשנים האחרונות פלש למרחבי הביניים האורבניים בטוקיו עם מופעי חוצות , ארוחות , כנסים . בדומה לעמיתיהם חברי A 12 הפועלים במתחם שבין זי נבה למילאנו Stalker , מפתחים מעבדות למחקר אורבני המתמקדות במרחבים הבין-רקמתיים של העיר . עיסוק זה בחללי הביניים העירוניים והגישה הבין-תתומית מחברים דור חדש זה לאדריכלים הניסיוניים של שנות ה- , 60 דוגמת סדריק פרייס ואף לאדריכלים שפעלו לפניו , דוגמת אליסון ופיטר סמיתסון . בראיון שהתקיים אתו לפני שבועות מספר אמר סמיתסון כי מרחבי הביניים העירוניים והחללים הבין-רקמתיים חשובים עתה יותר מתמיד : "אני סבור כי הדבר המכריע שיש לעסוק בו עתה הוא מרחב הביניים . רוב העולם הוא בבחינת סיוט . בחורף שעבר עבדתי במונטריאול , והנסיעה משדה התעופה הבינלאומי אל העיר חלפה על-פני שרשרת של מפעלי תעשייה , מקבצי בניינים ... זה לא ייאמן . וזה קרה כל כך מהר : תוך 20 שנה , הדור הזה כמעט מתה מעל פני האדמה את מושג האדריכלות . אבל אין כל התייחסות לקולקטיבי , למרחב הביניים : כל המבנים נבנים כאילו אין דבר זולתם" ( פיטר סמיתיסון בראיון עם מחבר מאמר זה . ( לאתר שסיימתי לכתוב טקסט זה , הזדמן לי לראות את עבודתה של , Cliostraat קבוצה מעניינת נוספת הפועלת באיטליה , וראויה למאמר נפרד . — Sister of Mercy , 2000
|
|