|
|
Page:13
בית לחם במסורת הנוצרית בית לחם היא אחת הערים המקודשות ביותר במסורת הנוצרית , הסיפורים הקשורים אליה חרוטים בלב כל נוצרי מאמין , ואחת לשנה , בחג המולד , נשואות עיני כל למקום זה . הביקור בבית לחם היה מלווה תמיד בהתרגשות ורוממות רוח שאינם מצוים בשום מקום אחר . תרמו לתופעה מיוחדת זו הסיפורים הטבולים באגדות קסם , הזכורים מימי הילדות : בשורת המלאך לרועים , המגושים ההולכים בעקבות הכוכב למזרח , הלידה באורווה וכו י מסורות שעל ברכיהן התחנך כל נוצרי מאמין ושכל כך קל להזדהות עמן . הנוף הציורי של בית לחם שלא השתנה מימים ימימה , השדות רחבי הידיים החובקים אותה מכל עבר והמשווים לה מראה פאסטוראלי , וכנסית המולד הנערצת שנותרה בשלמותה ושזיהויה היה מעבר לכל ספק , כל אלו נתנו למבקר תחושת אותנטיות ויכולת הזדהות שלא היו מצוים באף מקום אחר בא"י ( למעט בירושלים , אך הביקור בעיר הנצח , בא מצא ישו את סופו המר , היה לא אחת מלווה בתחושת מועקה ועצב . ( ניתן על כן לראות בביקור בבית לחם , את אחד מרגעי השיא והתגשמות פסגת המאווים בביקורו של עולה הרגל הנוצרי בארץ , ביקור המלווה בשמחה והתלהבות , עוברה שמצאה את ביטויה בספרות עולי הרגל בכל הדורות . הן אף מקיפות לא אחת את הכפרים הסמוכים . הם קושרים קשר ביניהם וגורמים הרס לארץ , ע"י השמדת העצים , אותם הם גורעים או . "מציתים מרדנותם של תושבי בית לחם , שהיתה למשל ולשנינה , הסבה לעיר נזק רב . בעיקר נתפרסם המרד של מוסלמי בית לחם נגד איברהים פחה , ( 1834 ) שנסתיים בהריסת הרובע המוסלמי עד היסוד והרג רבים מתושביו . מטבע הדברים היתה אוכלוסיתה של בית לחם נוצרית ( רובם המכריע השתייך לעדה הקאתולית או היוונית אורתודוכסית . ( על מוסלמים בבית לחם אנו שומעים רק במחצית הראשונה של המאה . 18-ה היו אלה 150 מוסלמים מהכפר פג'ר , שהתישבו בבית לחם ויסדו רובע משלהם ( שחרב . ( 1834-ב יהודים לא היו בבית לחם , מסיבות מובנות . (*) התפתחותה של אוכלוסית בית לחם מהווה תופעה יוצאת דופן בתולדות א"י . מכפר דל , בן 50 תושבים בראשית התקופה העותימאנית , התפתחה בית לחם לעיר של ממש בראשית המאה , 20-ה עם אוכלוסיה של 10 , 000-כ נפש . המקצועות המסורתיים המקובלים של תושבי בית לחם הם עבודות אבן ובנין וכן עיבוד הצדף ויצור מזכרות . (**) תושבי בית לחם ידועים כבנאים וסתתי אבן מעולם , מקצועות שקיבלו תנופה רבה עם ראשית פעילות המעצמות , לקראת אמצע המאה הי"ט , שעה שתושבי בית לחם הנוצרים הועדפו כסתתי אבן ע"י נציגי הכנסיות בירושלים . סקר שנעשה בבית לחם בסוף המאה הי"ט , הצביע על 250 סתתי אבן ועוד 80-כ הקשורים לענף הבניה , לעומת 90 עובדים ביצור מזכרות צדף . מקצועות מקובלים אחרים היו קדרים , נגרים , מנפצו כותנה וקצבים . בסוף המאה הקודמת היו 300-כ נפש שעסקו בחקלאות . מרביתם מתוארים כעניים , עובדה הקשורה למעמדו הנחות של עובד האדמה בתקופה העותימאנית , למיסוי הגבוה , ולמעשי השוד התכופים . טחנות קמח גדולות לא היו בבית לחם במאה הקודמת , והנשים עשו את מלאכת הטחינה באבני ריחיים פשוטות מורכבות מרכב ושכב , אשר לדעת טובלר , ( 1 840 ) הגיעו לבית לחם מסביבות עזה . תעשיה אופיינית אחרת לבית לחם בדורות קודמים היתה תעשית הנשק . לתוצרתה של בית לחם יצאו מהלכים בשווקי הארץ , לא במעט בשל ידיות הפגיונות שהיו מעוטרות בטוב טעם , בצדף וכוי , לפי מיטב מסורת האומנות המקומית . בהיותם משכילים ודוברי שפות , ובעלי חינוך נוצרי דתי , הצטיינו תושבי בית לחם כמדריכי תיירים , והם זכו על כך לשבחים רבים מפי עולי הרגל . נשות בית לחם הצטיינו מאז ומתמיד בעבודות אריגה ורקמה . הרקמות המופיעות על בגדי הגברים והנשים , על תיקי בד וכן על ספות וכסוים שונים , מצטיינות בטעם רב ובמקוריות . * יהודים לפי ששהו עדות מ בה 1893- רק לרגל , היו עסקיהם בעיר שני ... שרברבים ** ר ' ביתר פרוט בעמ י . 34-42
|
|