|
|
Page:12
של האסתטיקה , אין לכרוך יחד את הרעיונות של שץ ואת אלה של הבאים אחריו , היות שתפיסתו של שץ הינה תפיסה מודרנית של אמנות בעוד שתפיסתם של היתר הינה 9 תפיסה מודרניסטית שלה . אולם מנקודת ראות סוציולוגית , קשר זה אכן אפשרי ; אלא שעל מנת להבינו , אל לנו לחשוב במושגים של סגנון ואיכויות אמנותיות אסתטיות , כי אם במונחים של דיספוזיציית העשייה . מסתבר אפוא שאצל האמנים השונים - אמנים המשויכים לזרמים מודרניים מזה ומודרניסטיים מזה - דימוי האמן היה של אדם מחונן שיכול להפוך באמצעות האמנות תופעות סמויות לאובייקטים גלויים לעיני ההדיוטות . על פי תפיסה זו , כל יצירת אמנות הינה יחידה במינה , שהרי היא מבטאת את גאוניותו של האמן . עקרונות אלה בוטאו לרוב בצורת שליחות חברתית : "לא כל כך קל להיות , "צייר טען יוסף זריצקי , שכן "אחד מני אלף ממלא את השליחות הזאת . וזה כבר מספיק כדי להעשיר את הענף הזה , המשמש 10 לאנושות מקור השראה . "אסתטית עיסוקו ב"שליחות" נובע מכך שמבחינה היסטורית , האפשרות להגדיר את האמנויות הפלסטיות כתחום אצילי וטהור המאפשר להביע רק ערכים נעלים הייתה כרוכה בניתוקן מכל אינטרס חומרי . משום כך , עשר שנים לפני פרסום דברים אלה , טענה קבוצת אמנים שיצאה להגנתו של האמן חיים גליקסברג מפני דברים שפורסמו עליו בעיתון דואר היום : "קשה לנו , לציירים , להתייחס להפקרות כזאת מעל דפי עיתון ביחס לעמל יצירתי שכבודו היחיד הוא בניקיונו מרדיפת הבצע "" . השילוב של שליחות והעדר אינטרסים חומריים מאפיין את האמן , אך מעמיד אותו במצב מיוסר . מצד אחד , הוא אינו מובן על ידי קהלו , כפי שניתן ללמוד , למשל , מן הדברים שנכתבו על שמואל שלזינגר : "הקהל רוצה לקבל בעד כספו כך וכך נחת - רוח בנלית , ולא - אינו קונה " . מצד אחר , הוא נרדף על ידי אלה הרוצים לנצלו , בעיקר כלכלית . במסגרת זו , קשריו של האמן עם סוחר האמנות או עם לקוחו מתוארים כיחסי ניצול . יחסי ניצול אלה קורמים עור וגידים בארץ ישראל בסיפור שפורסם בשנות המבקר חיים גמזו : "האמן האמיתי הוא הוגה דעות בכוח" ( גמזו , . < 13 , 1942 הצייר מרסל ינקו תואר על ידי לרנר בעיתון דבר באופן הבא : ... " אמן וירטואוז ... שגילה ביצירתו לא רק תרבות שליטה בטכניקה וחכמת האדריכלות בציור אלא גם נטייה לירית עדינה , מזיגה של כוח אינטלקטואלי ורגש פיוטי" ( דבר , . ( 5 . 12 . 1948 9 הבחנה זו מתייחסת לתפיסות השונות לגבי אמנות . גישה מודרנית , במקרה זה , פירושה אמנות פיגורטיבית השואבת את נושאיה מן המציאות או מסי 3 ר ( narrative ) היסטורי . במובן זה , הסגנון של עבודת האמנות הינו אקדמי ומנסה ליצור , באמצעות טכניקות ציוריות שונות , אשליה של מציאות תלת ממדית . לעומתו , המושג מודרניזם מצביע , באופן כללי , על השפעת הזרמים השונים שנוצרו אחרי האימפרסיוניזם . בגישות אלה הרצון לחקות מציאות חיצונית באמצעות טכניקות השאובות מהמסורת האקדמית הולך ונעלם . תחת זאת , האמן מחפש צורות וצבעים חדשים כדי לבטא את אמיתותיו . למודרניזם שלבים שונים , ואחד משיאיו הוא האמנות המופשטת . 10 , "תערוכתנו" גזית , סיוון-תמוז תש"א , [ 1940 ] כרך רביעי , ע' . 37 11 כתובים , , 30 . 1 . 1930 ע' . 4 12 מרדכי אבי שאול , "לתערוכת , "שלזינגר תיאטרון ואמנות , ניסן [ 7-6 ] 1926 עי . 19 13 במאמר בכתובים , משנת , 1926 שימשו אנרי רוסו ואמדיאו מודיליאני דוגמה למצב חייהם של האמנים . המסר של המאמר היה שהאמנים גוועים מרעב באשמת הסוחרים בבואות" ) , " מאמר חתום
|
|