|
|
Page:7
דבר העורכים ראשיתו של הגיליון הנוכחי של סוציולוגיה ישראלית בדצמבר , 1996 בכנס שאורגן על ידי פרופ' יונתן שפירא ח '' ל ) מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' זאב שטרנהל ( ייבדל לחיים ארוכים ) מהאוניברסיטה העברית תחת הכותרת תמורות בחקר החברה הישראלית , אף על פי שהדברים לא נאמרו מפורשות , היה ניתן לחוש עוד בימי הכנס כי מדובר במחווה של כבוד למפעלו של יונתן - החוקר , המורה , האיש הפוליטי - שחברו בו יחדיו עמיתיו ותלמידיו הרבים . וכלום היתד . דרך טובה יותר להכיר בתרומתו של יונתן ולהוקיר אותו מאשר לקיים כנם שתכליתו לתת במה לערב רב של קולות המבטאים את עיקריה של החשיבה הביקורתית שיונתן היה מסוללי דרכה הראשיים ? זאב שטרנהל , הפותח גיליון זה , מגדיר את יונתן כמי שהיה "לפורץ הדרך ולמייסד המחקר הביקורתי של החברה היישובית והחברה , "הישראלית יונתן שפירא אכן הניח את היסודות לסוציולוגיה פוליטית ביקורתית והעמיד דורות של חוקרים . עבודותיו של יונתן שפירא הן מזיגה יוצאת דופן של תפיסתו התיאורטית , שביסודה היתה הנחה בדבר שלטון עליתות , ושל תפיסתו החברתית הדמוקרטית שקראה לחשוף את מנגנוני השליטה והשררה . כוחה הבלתי מוגבל של מפא"י היה במרכז התעניינותו כל עוד היתה מפא"י בשלטון ( אחדות העבודה ההיסטורית , ; 1975 הדמוקרטיה הישראלית , . ( 1977 לאחר נפילת מפא"י מיקד שפירא את ביקורתו בסמלים ובמיתוםים שנהפכו לכוחות מגייסים של ציבורים שלמים , בפוליטיקת הכיכרות שניהלה העילית שהחליפה את העילית בונת האומה , ובסגנון הפופוליסטי שהשתלט על הפוליטיקה הישראלית ללא כל יכולת של החברה להשתחרר מכוחם המגייס והשתלטני של הפוליטיקאים ( לשלטון בחרתנו , . ( 1989 את החשבון הישיר עם בני דורו הכנועים וחסרי היכולת לחשוב באופן עצמאי הוא עשה באופן ישיר בעילית ללא ממשיכים , בחושפו את השטחיות הפוליטית של בני דור המייסדים הצברים , העסוקים בענייני ביטחון מתוך ראייה צרה ופרובינציאלית . בספרו האחרון - חברה בשבי הפוליטיקאים - התחקה שפירא אחר המקורות לחולשתה של חברה אזרחית אוטונומית ותלה בחולשה זו את העדר ריסונו של הכוח הפוליטי . ככלל , דור הסוציולוגיים וההיסטוריונים הביקורתיים והאנטי ממסדים מכונה על ידי בני דורו של שפירא דור פוסט ציוני . > יש המתייגים אותם כאנטי ציוניים ; יש אף מי שמגדירים עצמם ככאלה מרצון , אך זו קבוצה קטנה ביותר ( . יונתן מאוד לא אהב את הזהות הקולקטיבית הפוסט ציונית כי הוא ראה את עצמו ואת עבודתו הביקורתית ביטוי לציוניותו . אף על פי שהוא עצמו היה מגדולי המבקרים של הסיפר הדומיננטי ונתן גיבוי לצעירים רבים שסייעו למוטט את הםיפר הציוני , הוא לא ראה בכך מעשה הרסני או אנטי לאומי . יונתן שפירא לא חשב כי הציונות חיה על אידיאולוגיה , על מיתוסים או על סמלים בלבד , אלא על ארגונים ומוסדות שהקימו המייסדים : מפלגות , הסתדרות , צבא , מדינה , תעשייה , ערים ואוניברסיטות . במובן זה הוא לא רק סבר כי החברה הישראלית בשלה לביקורת וכי אין סיבה להיסטריה שפקדה את בני דורו מפני הביקורת , אלא האמין כי הביקורת חיונית לדמוקרטיה הישראלית וליכולתה לעצב מדיניות חדשה שתחלץ אותנו משגיאותיו של דור המייסדים .
|
|