|
|
Page:10
שיש יותר ויותר מידע בעולם אינה מבטיחה בו הבנה רבה יותר או אמון רב יותר . גם השימוש הגובר בהנדסה חברתית אינו מפחית מעומס הבעיות המטופלות באמצעותה . ( Tsoukas , 2005 ) עלייתה המרשימה של הנורמה של שימוש בכוחות מקצועיים כמסייעים לאנשים ולארגונים מבטאת הן את ההכרה הגוברת במצוקה הן את החיפוש אחר אמצעים חדשים של הכוונה והסדרה . בהקשר זה יש לראות הן את התגברות הפניות לסיוע של יועצים ארגוניים הן את התחזקותם של מאמצי המדידה וההערכה . אלה גם אלה נועדו להציע קנה מידה , פשר , ראיות לקיומה של תועלת ולבסס עמדה של למידה ותיקון . כפי שמראה אריאל רובינשטיין בתחום הכלכלה , ( 2009 ) לא תמיד היומרה מבוססת . ניתן להעז ולומר , שלא תמיד הסמכות המדעית או סמכות המומחה רלבנטית בהתמודדות עם אי ודאויות אקטואליות , ולא תמיד היא ערובה לתוצאות טובות . על תאוריות של מורכבות עלייתן של תאוריות של מורכבות ( שמקורן במדעי הטבע ) משקפת הכרה בריבוי הפנים ובהשתנות של תופעות שאנו נוטים או מעדיפים לא אחת לראותן כחד ממדיות וכיציבות . קצב ההתרחשויות בעידן הנוכחי , ריבוי ההשפעות שאנו נחשפים להן בו בזמן , ההכרה הגוברת באי הוודאות ובעמימות , כל אלה סייעו להתעניינות הגוברת בתאוריות אלה . אין הן מחייבות לנטוש לחלוטין תאוריות קודמות ( שעדיין עשויות לשמש אותנו במצבים לא מעטים , ' פשוטים' לכאורה ;( אך הן מציעות מוקדי עניין אחרים ודרכי תיאור חלופיות למה שתאוריות קודמות לא התעניינו בו או ראו בו סוג של ' . 'רעש כפי שהטעימה חן גרץ שמואלי , ( 2010 ) רעיונות אלה מפנים תשומת לב דווקא למפתיע , למתהווה , למה שמגיח באופן ספונטני , אך הם גם מחייבים אותנו להתחשב במגבלות של יכולתנו לשלוט במתרחש או לכוון אותו . ' מורכבות' מתייחסת לתנועה הדינמית בזמן , שסדר ואי סדר משמשים בה בערבוביה , שמבטאת יציבות ואי יציבות כאחת , שבאופן פרדוקסלי ניכרים בה ידוע ולא ידוע , ודאי ועמום . היא עוסקת בהתנהגות בפועל כמערכת של הסתגלויות שוטפות נוכח נסיבות מתהוות ומשתנות . היא מכירה , 'רעשים'ב באקראיות , בהיברידיות . ( Leffert , 2010 ) מה מלמדות אותנו תאוריות של מורכבות על ארגונים ? כפי שציינו רלף סטייסי ודגלאס גריפין , ( Stacey & Griffin , 2005 ) יש כמה מוטיבים המלווים התבוננות בארגונים בעדשה של מורכבות : מדובר בזיקות ובאינטראקציות : זו יחידת הניתוח הבסיסית – מערכות יחסים בזמן , שמופיעות בצירופים נסיבתיים שמגדירים אותן ומשנים אותן . הם בהתארגנות עצמית : אינטראקציות לא מתפתחות מתוך שליטה והכוונה אחידה , כי אם בדפוסים מקומיים , לכאורה ' ללא תכנית' או ללא כפיפות הכרחית להתוויה מראש . צירוף הדברים הוא שמאפשר לזהות דפוס , בדרך כלל בדיעבד . הם מתהווים : רק מתוך הופעת הדברים מתגלה משהו לגבי אופן היותם ברגע נתון , ומשמעותם או השפעתם מתגלים , נשפטים ומשתנים לאורך הדרך .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|