|
|
Page:8
אותנו בקיומו התקף , הן לטפח שותפות שלנו עם זולתנו דרכו ואתו ( הררי , . ( 2011 כך הוא לגבי המתרחש סביבנו , כך גם לגבי עצמנו . כפי שהעיר ז'אק לאקאן , מה שקוסם לנו בדמותנו שמשתקפת במראה הוא תחושת האחידות והרציפות שחוזרת אלינו דרך מסך כמו אובייקטיבי ( מילר , , ( 2002 ומה שמאיים הוא האופן שבו האחדה זו סוגרת עלינו ( ז'יז'ק , . ( 2003 כך גם , כנראה , לגבי הכוח שאנו מעניקים לעתים למוסדות ולדמויות שמציעות לנו פשר , משמעות , בהירות כנסיה' ) , ' מנהיג' , 'תנועה' , ' , 'גורו' ועוד . ( נוכח מגבלות אנוש אנו אוגרים מידע , ממיינים ומפענחים אותו , כדי שאולי ישמש אותנו . תרבות הקפיטליזם ( אילוז , ( 2002 שקדה לא מעט על פיתוחים בהקשר זה , תוך כדי שהיא מזהה את הכוח הגלום בהם וחותרת לזהות מוקדם ככל האפשר אותות של הצלחה . עם הזמן אנו עשויים לפתח גם מעין מצפנים פנימיים , שיהיו עמידים במידת מה בפני השפעתו של כל משב רוח מזדמן או בפני כוונות של הסובבים אותנו שלא נוח לנו אתן . ועם זאת הפתעות , תפניות דרמטיות וחשיפה של פערים וסתירות מפגישים אותנו עם ההכרה באופי השברירי והמשלה של ודאויות רגעיות , ומחייבים אותנו לעדכן ולאתגר מחדש תמונות עולם נתונות , בהן זו של עצמנו , בלי להיוותר חסרי כול . לצורך אתגור זה נחוץ לנו ' , 'אחר מישהו ש'אינו אני' ושבכל זאת אנו מתייחסים אליו ( לוינס , . ( 2010 בהקשר זה פועלים מצבים ומוסדות שבוחנים אותנו וגם מעניקים לנו התוויות , הרשאות , תעודות והסמכות ( בדיקה רפואית , ' , 'ב"מיצ בחינות בגרות , רישיון נהיגה , תעודת יושר , תואר אקדמי , מרכז הערכה ועוד . ( גישות תאורטיות שונות מדגישות שליטה , בקרה , יכולת לצפות פני עתיד ולהעריך את המתרחש . לא אחת המעשה הארגוני אף נקשר בכך . ככל שארגונים הפכו גדולים ומסועפים יותר , רבי תצורה ועתירי משימות , פרושים על פני עולם ומלואו , כך אף התעצמה הכמיהה לשליטה , ועמה גם החיפוש אחר כלים ובעלי תפקיד שישמשו אותה . להדגשה של מאמצי שליטה ובקרה היו לאורך השנים שתי תוצאות עיקריות : המאמצים תרמו לפיתוח ולשכלול מתמיד של כלים להסדרה ולפענוח של המציאות , וטיפחו סממנים גוברים של ' חברות , 'בקרה כפי שכינה אותן ז'יל דלז' ( ;( 2004 , 'דלז והם סייעו בטיפוח מידה של ביטחון בתפקוד , שכאמור כנראה חיונית לנו . אך תוצאות אלה באו בד בבד עם ערעור גובר של תחושת השליטה במתרחש . כפי שהתגלה שוב ושוב , המאמץ להרגיע אינו מגיע לכלל מיצוי . כל הזמן יש יותר ויותר מה שנחוץ להרגיע . והמענים גם מתעתעים : לא אחת נחשפים היסוד המשלה או הכובל שלהם והקושי שלהם להציע בהירות מועילה . נוסף לכך , הם מעצבים מציאות לא פחות משהם בודקים אותה . ולכן בעידן שלנו אנו עדים ליותר ויותר מאמצי הערכה וליותר ויותר ביקורת וערעור עליהם . כך , לאורך חיינו אנו נשענים מצד אחד על תהליכים של איסוף נתונים , בירורם והערכתם , ומן הצד האחר מגלים ( אם יש בנו מידה של פיכחון ) את נקודות התורפה של אלה . כפי שפרויד דיבר על ' תרבות בלא , 'נחת אפשר גם לדבר על ' הערכה בלא נחת' – כזו שהחיפוש של הוודאות והערעור עליה מתחרים בה ביניהם ללא הפסק . על המודרניות ועל מה שבעקבותיה ארגונים נחשבים כמזוהים מאוד עם חשיבה מודרניסטית ועם מסמניה , על יסוד ערכים של רציונליות , חדשנות , חתירה לתוצאות ואפקטיביות ( כ"ץ , . ( 2012 כפי שמראה גארת' מורגן
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|