|
|
Page:ט
דברי הקדמה מאת נתן רוטנשטרייד [ א ] הספר שלפנינו הוא שני בכרכים של מורנו ורבנו הפרופיסור שמואל הוגו ברגמן העוסקים בתולדות הפילוסופיה החדשה , היוצאים לאור לאחר הסתלקותו מן העולם . קדם לכרך זה הספר שדן בשיטות הגדולות שלאחר קאנט , ועתיד לבוא אחריו כרך מקיף על הפילוסופיה של הגל . הכרך שלפנינו דן בדמויות אחדות מבין הפילוסופים של המאה התשע עשרה והעשרים , אשר המחבר נתן עליהם דעתו במיוחד . אין כאן הרצאה רצופה על המעברים מהוגה להוגה או מאסכולה לאסכולה . יש כאן ניסיון להעמיד דמויות של שיטות של פילוסופים ולראות שיטות אלו על רקע הבעיות שנשארו פתוחות בפילוסופיה של קאנט , או בעיות שעלו מתוך חידוש הניתוח לגבי סוגיות בפילוסופיה זו . יש בספר גם ניתוח של שיטות שמעיקרו של דבר ראו את עצמן מנוגדות לכיוון ההגות של קאנט , ולמרבה הפאראדוכס היה לברגמן יחס מיוחד לשיטות אלה — זו של בולצאנ 1 וזו של ברנאטנו — כיוון שזיקתו אליהן היתד . קרקע גידולו , וחיבוריו הראשונים הוקדשו לשיטות אלה או לבעיות שעמדו במרכז עניינן , כמו הבעיה של ' האבידנציה . 'הפנימית [ ב ] עלינו להבין את הרקע של הדיונים הנפרשים בספר , ולשם כך ראוי שניתן דעתנו על הבעיות שהעלו תלמידיו של קאנט , שחלקו עליו אם במעט ואם בהרבה . נקודת המוצא של הדיון היא בהנחה היסודית של שיטת קאנט , כלומר שבמקום הבעיה של מושא ההכרה עולה הבעיה של צורות ההכרה . כיוון שזו היתד . ההנחה , באו הפילוסופים מתוך האסכולה של קאנט —ובספר שלפנינו מיוצג כיוון ביקורתי שיטתי זה על ידי ריינהולד — וטענו כי את ההנחות של ההכרה יש לייסד בתשתית של התודעה כך , שלגבי תשתית זו לא יוכל לקום ערעור . אין בפילוסופיה מקום לסברות , ואין בד . מקום לקביעות שהן עצמן צריכות לאישוש בחינת יערבו ערבא צריך . לפיכך נדרש כיוון מחשבד . זה לניתוח התודעה העצמית הטהורה מתוך קביעה , כי לגבי תשתית ברמה זו של התודעה אפשר ומותר לתבוע ברירות אפריורי חמורה . היה בכך מעין ניסיון להעמיק ולהרחיב את דיונו של קאנט הידוע כ'דידוקציה מיטאפיסית' של הקטיגוריות . אולם נראה כי בתוך תהליך ההעמקה חלה גם החמרה לגבי הדרישה במה שנוגע למסקנותיו של דיון זה . דומה ששאלה זו על הברירות האחרונה היא שריתקה את תשומת דעתו של ברגמן בהקשר זה .
|
|
|