|
|
Page:13
השער הראשון מתמקד בישעיהו ליבוביץ כגיבור תרבות ישראלי . הפרק הראשון בוחן את שאלת היחס בין מחויבויות ערכיות שונות בהגותו של ליבוביץ . הטענה העיקרית של ליבוביץ היא , שמחויבות ערכית דתית מסלקת את האפשרות למחויבות ערכית מוסרית ; ולהפך : מחויבות מוסרית מסלקת את אפשרות המחויבות הדתית . העולם הדתי נבנה אפוא על יחס של ניגוד ומתח בין העולמות הערכיים השונים שבהם פועלים בני אדם . מן האדם נתבעת ההכרעה הדיכוטומיה או / או - או דת או מוסר . דיכוטומיה זו קיצונית אף מזו שהציע הפילוסוף הדני בן המאה התשע עשרה , סרן קירקגור , שליבוביץ , כפי שאראה בפרק הראשון , ממשיכו בצורה קיצונית ביותר . בפרק השני אבחן מחדש את תפיסת המידור המיוחסת לליבוביץ . על פי תפיסה זו , הדת מייצרת מרחב פעילות אוטונומי , מדור עצמאי בלתי תלוי בהקשרי חיים אחרים . כדי ליישב בין טענת הניגוד שבין דת למוסר לבין תפיסת המידור , עלינו להניח כי המידור מתייחס לתחומי פעילות חוץ דתיים , שאינם מחייבים מצדה של הדת עמידה והיערכות נפשית כזו היוצרת ניגוד , כמו למשל מדע . ואולם , התחום המעניין בהקשר זה הוא התחום הפוליטי . ליבוביץ קרא להפרדת הדת מהפוליטי , בהניחו שהפוליטי מייצר מרחב פעילות בלתי תלוי ובלתי מותנה בדת , בדיוק כפי שהדת לא מותנית בפוליטיקה . כפי שנראה בהמשך , למרות טענת אי התלות בין התחומים הללו במסגרת תפיסת המידור - תחום הפעילות הפוליטית נתפס כמאיים על החיים הדתיים . מעבר לפתרונה של אי התאמה זו המוצע בפרק השני , אטען שהאימה מן הפוליטי היא רק סימפטום המעיד על אופייה הבסיסי של העמידה הדתית הליבוביציאנית - האדם הדתי חי באיום מתמיד מהקשרי חיים אחרים . איום זה בא לידי ביטוי בהדרה מוחלטת של התרבות מהשיח הליבוביציאני . עניין זה נידון בהרחבה בפרק השלישי . סיכומו של דבר , ליבוביץ מייצג את הקושי , האופייני לדעתי לשיח הישראלי בכללו : ראשית , יש בו הדרה מתמדת של מרחבי תרבות . הדרה
|
|
|