|
|
Page:12
הטבע , בכל זאת נתפש ונחווה כאישיות בעלת רצון ואופי אשר מבטאת עצמה באופן דרמטי במיתוס . טבע אישיות זו , על חסרונותיה , ואולי אף התנהגותה הא מוסרית - הביך את אלה הרוצים לחשוב כי שורש המושגים המופשטים של האלוהות שבהם הם מחזיקים נמצא במקרא . החלק השלישי של הספר "רגישות אסתטית ודמיון דתי" אולי ייחשב בעיני קוראים מאמינים וחוקרי דת כבלתי שייך למכלול הספר . אולם , כפי שמופס כותב , "החוויה האסתטית היא הרבה יותר מאשר אהבת תענוגות הדוניסטית ; היא גם ניסיון לקשור בין הטרנסצנדנטי והרוחני למידי ולליבידינלי" ( עמ' . ( 101 על כן , האסתטי איננו מותרות , אלא רכיב חיוני באישיות האנושית . החלק הרביעי של הספר "שמחה , אהבה וליטורגיקה" מציג עיונים פילולוגיים ופסיכולוגיים בתפילה של העת העתיקה . העיונים בחלק זה חוקרים את משמעויות המושגים המבטאים דבקות ונכונות בתפילתם של חז"ל . על כן , אהבה "היא הפכה של היראה , לא רק מבחינה מטאפיסית , אלא גם מן הבחינות המשפטית והסקסית" ( עמ' . ( 138 מושגים אלה היוו חלק כה מהותי מן האווירה הליטורגית של המזרח הקדום עד שהם מצאו את דרכם לא רק לתפילה היהודית , אלא גם לליטורגיקה של חלק מן הכנסיות האורתודוקסיות . החלק האחרון "המפגש עם אישיות האל" מעלה בפנינו את דאגות עולמנו כיום . כאן מופס חוקר את הקונפליקט הכואב אך לרוב יצירתי בין דת לעולם , בין הקודש לחול , בין הסדר הרוחני לתרבות החילונית .
|
|
|