|
|
Page:9
בפתח הספר את , "הגנה"ה את האצ"ל ואת הלח"י אפשר לראות כתנועות התנגדות לשלטון . מידת החשאיות שאפיינה אותן ושיטות פעולתן היו שונות ; עם זאת , המשותף לשלושתן הוא ארגונן הבלתי ליגאלי , שנועד לממש מטרות ציוניות , צבאיות ומדיניות , שנגדו בדרך כלל את מטרותיו של השלטון הבריטי בארץ , זאת ועוד , גם נאמנותן למוסדות היהודיים לא היתה חד משמעית . מוסדות הישוב היהודיים ראו כתחום סמכותם את הגדרת המטרות הציוניות וקביעת האמצעים שיש לנקוט לצורך מימושן . אולם התנועות , מי פחות ומי יותר , לעתים ערערו על סמכותם זו . את ההתנגדות לסמכות הפוליטית — בעיקר לזו של הבריטים , שמצאה את ביטויה בפעילות מחתרתית , ראו התנועות הללו ובני תקופתן כחוליה ב"מסורת פוליטית , "יהודית שבה קיוו למצוא הדרכה ומשען לדרכם . מסורת פוליטית יהודית הינו מונח קשה להגדרה ושנוי במחלוקת . חיבור זה D ? P לו למטרה לבחון תחילה את שאלת היחס לאי ציות לחוק ולשלטון במקורות יהודיים . שאלה זו הינד . פוליטית בעצם מהותה , והתשובה לה יכולה לאפיין היבט פוליטי של המסורת היהודית . תשובה לשאלה זו מתגלה במקורות הרבניים , שיצגו זרם מרכזי במסורת היהודית , לפחות עד תקופת ההשכלה . נראה , כי במקורות אלה מיוחסת חשיבות רבה למסגרת מדינית , אף על פי שיש במסורת היהודית גם יסודות העשויים לחנך לקראת חשיבה ופעילות רדיקלית נגד שלטון . הפרק הראשון מבקש להאיר את ההיבט הפוליטי של המסורת היהודית רבנית כשהוא בוחן , האם אי ציות נחשב במסורת זו כחטא , כרשות או כחובה . ננסה להצביע על התנאים השונים שבהם עשויה להתקיים כל אחת מהאפשרויות האלה . ההגות היהודית נתפסת ומוצגת בו כיחידה רעיונית אחת תוך התעלמות מן ההבדלים שהיו קיימים בכל דור בין ההוגים , ומן ההתפתחות שחלה בה במשך הזמן , כשהחנתה הבסיסית היא , שגישת היסוד במסורת לשאלה זו נשארה קבועה וניתנת לאפיון . המסורת מוצגת ככוח שעיצב את יחסו של הציבור היהודי כלפי סמכות וכלפי שלטון , במודע ולא במודע . בעקבות ההשכלה ניתקה התנועה הציונית את עצמה מעולם ההלכה ומחיוביו , אף על פי שקבעה את קשריה ומחויבותה למורשת התרבותית
|
|