|
|
Page:10
הגדולים" ו"הגדול שבמדקדקים" — חיבר בין השאר פירוש מקיף לספר תהילים בלשון הערבית . רובו של הפירוש הזה שרד אמנם באוסף פירקוביץ שבלנינגראד , אך אנו מנועים מלעיין בו או בתצלומי . לפיכך נאלצים אנחנו להמשיך להיות סמוכים בעיקר על המובאות שבפירושי הראב"ע , אשר זכו עתה לתוספת נכבדת מכוחה של הקדמת השריד . לא פחות משהקדמותיו של הראב"ע משמשות מקור להכרת דרכם של קודמיו , כך משמשים פירושיהם של קודמיו אמצעי להבנה טובה יותר של פירושיו . ואמנם , אין להבין כראוי את דרכו הפרשנית של הראב"ע ולהעריך אל נכון את האופי הספרותי של הקדמותיו לתהילים , מבלי להכיר את גישותיהם של קודמיו ( במידת האפשר כפי שהם עצמם ניסחו אותן , ( ומבלי לעמוד על הצורה והמבנה של הקדמותיהם שלהם לספר תהילים . בבואנו לכתוב את תולדות הגישה העקרונית לספר תהילים במשך למעלה ממאתיים השנים שבין רס"ג לראב"ע , שימשו לנו כמקור עיקרי שתי הקדמותיו של רב סעדיה גאון ( שהוחדרו ותורגמו בידי הרב י' קאפח , ( הקדמותיהם של המפרשים הקראיים סלמון בן ירוחם ויפת בן עלי ( הגנוזות עדין בכתבי יד , ( ושתי הקדמותיו של הראב"ע ( שהראשונה שבהן רואה אור כאן . ( רב סעדיה גאון עובר בשתיקה גמורה על דברי חז"ל , לפיהם השתתפו עם דויד "עשרה זקנים" בחיבור מזמורי תהילים . בניגוד לעמדתם זו אין רס"ג רואה באנשים הנזכרים בכותרות המזמורים משוררים מחברים אלא מזמרים גרידא , ואי לכך הוא יכול ליחס את כל ק"ן המזמורים באורח בלעדי לדויד . יתירה מזאת : בעוד שבעיני חז"ל היו המזמורים בחזקת תפילות שנאמרו ברוח הקודש , שולל רס"ג תפיסה זו בתוקף רב , ומשתדל להוכיח שצורתם המזמורית אינה אלא לבוש ריטורי חיצוני , ושלאמיתו של דבר הספר כולו אינו אלא דבר ה' אל דויד . תפיסה חדשנית זו של ספר תהילים כמעין תורה שנייה שניתנה לדויד הנביא , נועדה — כפי שהראה כבר משה צוקר — להשמיט את הקרקע מתחת לאמונה הקראית , לפיה ספר תהילים הינו סידור התפילה של עם ישראל לדורותיו . כשם שהם טענו כלפי המשנה שאין היא בגדר תורה , כך הם טענו גם נגד התפילה הרבנית שאין היא נבואית אלא מעשה בני אדם . וכפי שרס"ג טען כנגדם , שקוצרה של התורה שבכתב מעיד עליה שאי אפשר לקיימה ללא התורה שבעל פה , כך הוא הוכיח ממיעוטן של התפילות במקרא שאי אפשר לקיים את מצות התפילה ללא התפילה החוץ מקראית שהותקנה בידי הנביאים . יתכן שהכחשה גמורה 1 ו של האופי התפילתי של המזמורים סייעה בשעתה במלחמת המגן נגד הפרישה הקראית . ברי על כל פנים שהיא לא נתקבלה על לבם של חכמים ומפרשים ' , 'רבניים ועל אחת כמה וכמה שהמפרשים הקראיים סלמון בן ירוחם ויפת בן עלי ( שכתבו את פירושיהם הערביים לתהילים בירושלים במאה העשירית ) לא התקשו להפריכה ולהוכיח מלשון המזמורים ומסגנונם שאכן הם בגדר תפילות . בראייתם את המזמורים בתפילות נבואיות , התקרבו , למרבה האירוניה , מכחישיה של התורה שבעל פה לתפיסת חז"ל . ברם , תפיסתם את המזמורים בתפילות החובה של ישראל לדורותיו חייבה אותם להרבות בפרשנות אקטואליסטית , המסבה את הנבואה המזמורית לא רק על הסיטואציה הגלותית לפרטיה , אלא אף על מאבקיה של הכת ועל נצחונה המזהיר עם בוא הגואל . בעוד שרס"ג הפקיע את המזמורים מצורתם הספרותית , והקראים הפקיעו אותם מרקעם ההיסטורי , ביקש ר' משה אבן ג'קטילה לחזור ולהעמידם על חזקתם הספרותית וההיסטורית . המיקום של ספר תהילים , 'כתובים'ב והמינוח הספרותי שבכותרות המזמורים
|
|