|
|
Page:135
ביום הכיפורים בתפילת הווידוי אנו חוזרים ואומרים "ועל כולם אלוה סליחות סלח לנו , מחל לנו , כפר . "לנו יונה אינו מבקש את סליחת האל ואינו מביע חרטה על אי ביצוע השליחות . בניגוד אליו אנשי נינוה מכירים בחטאם ומייחלים לרחמיו של הבורא ולסליחתו . לאחר הווידוי נמנות מידות האל , אשר לפי המסורת היהודית נאמרו על ידי משה כבקשת סליחה על עם ישראל בפרשת חטא העגל , בקשה שנענתה על ידי . 'ה מידות אלו נתפסות כשיאן של תפילות הסליחה והמחילה ביום הכיפורים . גם יונה מונה את מידות האל אך בניגוד למשה הוא אינו מבקש את מחילת החוטאים אלא את הענשתם . ספר יונה בא להורות לאדם כי האל רחמיו על כל מעשיו , ללא הבדל דת ולאום , חי צומח או דומם . בניגוד לטיבו של האדם שאינו פתוח תמיד להכיר בחשיבותם של אלו . יום הכיפורים הוא הזמן המתאים להכיר באנושיות האדם . להכיר בעובדה שהאדם אינו יצור מושלם . שהרי להיות אנושי פירושו להיות רק בצלם אלוהים . ביום הכיפורים מודה האדם בכישלונותיו ובחטאיו . ההכרה בפגמי האדם והניסיון לתקנם הם שליחותו של כל אדם כמו גם של יונה בעולם . בתפילת הווידוי מתאסף הציבור כשבלבו הוא יודע כי לפעמים כשל . בין החטאים הרבים שעליהם האדם מתוודה , קיימים מעשים שהציבור חוטא בהם , ביודעין ובלא יודעין , שנהגו ולא בוצעו . בין החטאים הנמנים מצוי גם חטא על עיקשות מוגזמת ולא ראויה : "ועל חטא שחטאנו לפניך בקשיות ערף" או חטא שממון הנפש , ריקנות וחוסר תכלית : "ועל חטא שחטאנו לפניך בתמהון . "לבב יונה אינו מכיר בעיקשותו ואינו מביע חרטה . הציבור רוצה להיות בטוח שחטאיו לא ירחיקו אותו מאהבת האל . האדם רוצה לזכות בתחושת סליחה וקבלה שתאפשר לו לצמוח למציאות חדשה . האל סלחן אך אינו ותרן . ביום הכיפורים המתפלל אל אלוהיו משליך עצמו לפני כס המשפט ומבקש רחמים . אין הוא זכאי גמור , כי אין צדיק בארץ שלא יחטא . האדם מועד לחטא כי "לפתח חטאת רבץ" ( בר' ד . ( 7 האדם עומד ערום לפני יוצרו ככלי מלא בושה : "עפר אני בחיי , קל וחומר במיתתי . הרי אני לפניך ככלי מלא בושה . "וכלימה הכפרה פתוחה בפני כל הבריות אך על האדם להכיר בעובדה שהעולם מתקיים מכוח
|
|
|